דברים כג:
כ לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה רלו:
הזהיר הלוה שלא ללות ברבית, והיה ההיקש שיהיה המלוה עובר כי הוא החוטא והלוה בלתי עובר כי הוא אינו רוצה בחמסו ושיהיה דומה לאונאה שיעבור עושה האונאה לא מי שנעשית לו האונאה, ולכן באה האזהרה גם כן ללוות ברבית והוא אמרו (דברים כג, כ) "לא תשיך לאחיך", ובא הפירוש לא תנשך. ובבאור אמרו בגמרא מציעא (עה ע"ב) לוה עובר משום (שם) "לא תשיך" ומשום (ויקרא יט, יד) "ולפני עור לא תתן מכשול", כמו שנבאר בזכרנו מצוה זו.
ספר החינוך:
שנמנענו מלתת רבית לישראל, וכמו כן גם מלקחת אותו, ועל זה נאמר (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיר נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר וגו'. ובא הפרוש על זה, לא תשיך לא תנשך, כלומר לא תתן רבית, שהנותנו הוא הנשוך, ובבאור אמרו בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עה ע"ב) הלוה עובר משום לא תשיך, ומשום ולפני עור לא תתן מכשל (ויקרא יט, יד). ואלו לא באה המניעה מפרשת על זה הייתי סבור שהמלוה הוא שאסור לקחתו, אבל הלוה אם רצה למחל ורוצה באונאתו שיהא מתר, כענין אונאה שהמאנה הוא עובר לא המתאנה.
משרשי אסור הרבית והרחקתו מבני ישראל כתבתי בו מה שידעתי בסדר משפטים (מצוה סח) ובסדר בהר סיני (מצוה שמג), קצת דיני הרבית כמנהגי וכל הצריך למצוה זו כמנהג הספר, וקחנו משם.
קישורים:
מצווה זו קשורה עם המצוות סח שמג תקעג
מקורות נוספים:
