שמות יד:
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם.
דברים יז:
טז רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.
דברים כח:
סח וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ….
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מו:
שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמוד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים והוא אמרו (דברים יז-טז) "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכבר נכפל אזהרה בזה שלש פעמים, אמרו בגמרא, בשלשה מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשוב למצרים ובשלשה פעמים חזרו ובהם נענשו. אמנם השלשה מקומות אחד מהן אשר זכרנוהו, והשני (דברים כח-סח) "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראתה", והשלישי (שמות יד-יג) "אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד". אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור באה הקבלה שהוא אזהרה. וכבר התבאר בגמרא סוכה (גמרא סוכה נ"א-ב) כי אלכסנדריא היא מן העיירות האסורות לשכון, ותחום אלכסנדריא מדתה אורך ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא מכלל ארץ מצרים האסורה לשבת בה אבל מותר ללכת בה לסחורה או לעבור לארץ אחרת. ובבאור אמרו בירושלמי (סנהדרין סוף פרק חלק) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא ולכבוש הארץ. (מלכים, פ"ה).
ספר החינוך:
שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם. כלומר, שלא נלך לקבע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר (דברים יז טז) ויי אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ונכפלה המניעה בזה שלש פעמים. אמרו זכרונם לברכה (מכילתא בשלח יד יג) בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים, בשלשה חזרו, ובשלשתן נענשו, ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא שזכרנו, והשני הוא (דברים כה סח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו'. והשלישי (שמות יד יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו'. אף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור באה הקבלה עליו, שהוא מניעה.
משרשי המצוה. לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים, והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם, לזכותנו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול עלינו, לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם, כדי שלא נלמד סעיפותיהם, ולא נלך בדרכיהם המגנים אצל תורתנו השלמה.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סוכה נא, ב), שלא העיר מצרים לבדה היא, בכלל האסור, אלא אף בכל אלכסנדריא אסור לשכן, ומים אלכסנדריא בארך ארבע מאות פרסה וברחב ארבע מאות פרסה באסור זה. ויתר פרטיה מבארים.
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה, לפי שבשעת הכניסה מתר הוא, ובהשתקעו שם אין בו מעשה. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (מלכים ה, ח) שיראה לו, שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים שמתר יהיה לנו לשכן בה, ודברי פי חכם חן.
השבים למצרים מחללים את ה'
רבי אברהם אבן עזרא (שם):
וזה דבר ברור, כי השם גאלם משם, ובשובם יחללו השם. ואוריה הנביא בסכנת הנפש ברח (ירמיהו כ״ו:כ״א), גם ירמיהו בעל כרחו הלך שם (ירמיהו מ״ג:ו׳).מפני מעשיהם המקולקלים של המצרים הקדומים
שלא ילמדו ממעשיהם
פירוש הרמב"ן על התורה (שם):
וטעם המצוה הזאת מפני שהיו המצרים והכנענים רעים וחטאים לי״י מאד, כמו שאמר (ויקרא יח, ג) "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן וגו׳. והנה רצה השם שלא ילמדו ישראל ממעשיהם, והכרית בכנענים כל נשמה ואמר: לא ישבו בארצך והזהיר במצרים שלא נשב אנחנו בארצם.
כל הניצוצות והנשמות כבר נתבררו מקליפת מצרים
מדבר קדמות מערכת ז
ועתה נבאר ענין גלות מצרים למה נזכר יותר מכל שאר הגליות, והטעם הוא כי במצרים היו כל ניצוצות הראש של כל ישראל מעורבים בהם, ולא נגאלו משם עד שיצאו ונתבררו מתוכם כל הנשמות, וזהו שכתוב וינצלו (בני ישראל) [את מצרים] – עשאוה כמצולה שאין בה דגים, שהם ישראל הנמשלים כדגים כמו שאמר הכתוב וידגו לרוב בקרב הארץ, או כמצודה שאין בה דגן והם ישראל (אמר שמואל כמו שאמר הכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וכתיב אוכלי עמי אכלו לחם). מה שאין כן בכל שאר הגאולות של בבל ומדי ויון שלא נגאלו לגמרי מתוכם, ונשארו בחינת קצת נשמות שלא נתבררו, וכדוגמתם נשארו ישראל למטה תחת יד בבל ומדי ולא עלו בבנין בית שני, כדי לברר הנשאר שם. האמנם כללות ישראל יצאו מגלותם ולכן נקראים גאולות, אבל אינם שלמות כדוגמת גאולת מצרים. וזה טעם איסור לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, כי כיון שנתבררו כל הנשמות מתוך הקליפה ההיא כל החוזר שם להשתעבד תחת יד הקליפה ההיא מחלל השכינה והקדושה ללא צורך ומכניעה תחת הקליפה. ובזה נתבאר טעם חומרת זכירת יציאת מצרים מכל שאר הגליות, יען כי היא לבדה גאולה שלימה אמיתית:
