תקסז. מצוה להתקין יתד לחפר בו

ספר דברים כג:

י כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ…
יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.

הקפדה יתרה על ניקיון המחנה במלחמה

ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קצג:

הציווי שנצטווינו שיהא כלי החפירה תלוי עם כלי המלחמה לכל אנשי המחנה כדי לחפור בו מקום שיפנה שם בדרך המוכנה לכך, ויכסה את הצואה אחר שיפנה, כדי שלא תראה הצואה על פני הארץ במחנה המלחמה דווקא, כמו שאמר בתחילת הפרשה: "כי תצא מחנה על אויביך" (דברים כג, י). ולשון צווי זה הוא אמרו יתעלה: "ויתד תהיה לך על אזנך" (שם שם, יד). ולשון ספרי: "אין אזנך אלא מקום זיונך".

ריחוק מלכלוך מציל מבהמיות ומחזק את האמונה

ספר מורה נבוכים לרמב"ם (חלק שלישי פרק מא):

וממה שכלל אותו ספר זה, התקנת יד ויתד, כי ממטרות התורה הזו כפי שהודעתיך הטהרה וההתרחקות מן הלכלוכים והטנופים, ושלא יהא האדם כבהמות.

ויש עוד במצווה זו חיזוק אמונה אצל הלוחמים בפעולות אלו, כי השכינה שורה ביניהם, כמו שבאר בטעם הדבר (דברים כג, טו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ.

ושילב עניין אחר ואמר (שם) וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, להזהיר ממה שידוע ממיני השחיתות בין החיילים במחנות אם ארכה שהייתם מחוץ לבתיהם, לפיכך ציוונו יתעלה על מעשים המעלים על הלב השראת השכינה בינינו, כדי שננצל מאותם המעשים. לכך אמר (שם) וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וגו'.
ואפילו בעל קרי נצטווה לצאת מן המחנה עד שיעריב שמשו, ואחר יבוא אל המחנה, כדי שיהא מושרש אצל כל אחד כי המחנה כמקדש ה', ואינו כמחנות הגויים לשחיתות ולפשע והזק הזולת ולקיחת רכושם ולא יותר, אלא מטרתנו אנו תיקון בני אדם לעבודת ה' וסדירות מצבנו.
וכבר הודעתיך שאני אתן טעמים רק לפשטי המקרא.

מן המחנה לומדים על ניקיון בערים

ספר מורה נבוכים לרמב"ם (חלק שלישי פרק מח):

ואומר, שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה, ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחלב.

ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המידה ורבים בו העודפים, ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים.
ואילו היינו מגדלים חזירים למזון היו נעשים השווקים ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכיסא, כמו שאתה רואה בארצות ה"פרנג" עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל פי חזיר כצואה עוברת דמי.

ספר החינוך:

להיות לכל אחד מבני החיל, יתד תלויה עם כלי מלחמתו, או כלי אחר שראוי לחפר בו, כדי שיחפר בו מקום בארץ לעשות בו צרכיו בדרך המוכנת לזה, ועל זה נאמר (דברים כג יד) ויתד תהיה לך על אזנך. פרוש אזנך כלי זין.

ושרש מצוה זו, וכל ענינה במצוה הקודמת לה. וזה הפסוק הואיל ובא לידינו נכתב עליו המדרש שסמכו לו זכרונם לברכה בגמרא שאמרו (כתובות ה, ב), למה אצבעותיו של אדם עשויות כיתדות, כלומר שהן משפין ? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יתן אצבעו לתוך אזנו, שנאמר ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא אזנך.

ראיית דבר מגונה מולידה דופי בנפש

פירוש התורה לרבי אברהם אבן עזרא (שם):

וכסית – "כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה, יוליד דמות גנאי בנפש"

להציג הצדדים היפים של המציאות ולכסות המכוערים

אורות המצות לראי"ה קוק:

מצות כיסוי הצואה והערווה תלמדנו, כי אמנם כל ציורי החיים ראוי להרחיבם אפילו בסיפורים וציורים, להרחיב את הדעת והעונג הרוחני באדם וללמדהו את החיים לכל צדדיהם באופן בולט. אמנם, הצדדים המכוערים שבחיים, בין המכוערים מצד הטבע, בין המכוערים מצד המוסר של האדם, אותם צריך לכסות, "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי יב טז). והמרחיבים את הדברים בכל דיקדוקי החיים, גם באופנים המכוערים, הם מסלקים את ההוד האלקי מלבבות רואיהם וקוראיהם, ועוברים על האזהרה הרבתי: "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר".

קישורים:

מצווה זו קשורה עם המצווה הקודמת תקסו

מקורות נוספים:

הרב אליעזר יהודה וולדינברג. צביונו הרוחני של צבא ישראל, התורה והמדינה, קובץ ד' תשי"ב.