השתלת קרנית מתבצעת על ידי לקיחת העין מן המת והשתלת הקרנית בעין של אדם חי הסובל מקרניתו. ההשתלה הינה ניתוח כירורגי המתבצע על ידי רופא עיניים והיא אחת ההשתלות המוצלחות והנפוצות כיום. אדם לפני מותו ביקש לברר בצד ההלכתי האם מותר לו לצוות שאחרי מותו ייקחו את עיניו על מנת לבצע תרומה זו בעיניי אדם שלקה בעיוורון כתוצאה ממחלה בקרנית. וכיוון שלפי היהדות צריכים לקבור את כל איברי האדם לכן ביקש שלאחר ההשתלה יניחו את עיניו אתו בקבר.
לפניכם מאמרו של הרב מאיר שטיינברג הדן במקרה של אדם המצווה לאחר מותו לתרום את עיניו לשם השתלת קרנית בעתיד לאדם עיוור שיזדקק.
הרב מאיר שטיינברג, היה רבה של צ'ורטקוב ודיין בלונדון.
המאמר התפרסם בקובץ נועם ספר שלישי, תש"כ (1960).
תקציר:
- פתיחה.
- איסור ניוול המת.
- הנאה מהמת.
- דעת הרב יהודה אונטרמן בספרו 'שבט מיהודה'.
- דעת רופאי עיניים מומחים מלונדון.
- האם השבת ראייה נחשבת כפיקוח נפש.
- מסקנה.
ניתן לתרום את העיניים בכדי שיקחו מהם את הקרנית לאחר המוות בהתקיים כמה תנאים:
- האדם התורם יצווה זאת בחייו.
- יקברו את האדם התורם. ולאחר תרומת הקרנית יתחייבו לקבור בקברו גם את העיניים.
- תרומת הקרנית תהיה לאדם עיוור בשתי עיניו הנחשב כחולה שיש בו פקוח נפש והצלת נפשות.
קישורים:
'נועם', ספר שלישי, באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
הרב חיים דוד הלוי, "תרומת קרנית או כליה", תשמ"ו (1986).
הרב חיים דוד הלוי, "תרומת קרנית והשתלתה", תש"מ (1980)
לקריאות והרחבות נוספות:
