נאמנות בכשרות הוא אחד הנושאים שנידונו בספרות ההלכה היהודית. בעקבות שהתורה הורתה מה מותר ליהודי לאכול ומה אסור, חלק מהדברים בעולם הפכו לאסורים באכילה ליהודים. כתוצאה מכך נולד המושג כשרות באופן הכללי שבתוכו גם נידון המושג "נאמנות בכשרות" שפירושו, לסמוך על אדם הטוען כי דבר המאכל שהוא מציע או מוצר כשר. וכאן מתעוררת שאלה מתי ומי הוא האדם שניתן לסמוך על דבריו בענייני כשרות.
קראו את מאמרו של הרב חיים דוד הלוי העוסק בנאמנות כשרות של אנשים לא דתיים.
הרב חיים דוד הלוי כיהן כרבה של תל אביב בשנים תשל"ג – תשנ"ח (1973-1998). זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. מחבר השו"ת "עשה לך רב" ועוד ספרים.
המאמר התפרסם בספרו "עשה לך רב", חלק ה', סימן יט.
תקציר:
- הצגת השאלה.
- מקור הדין
- הכרעת ההלכה בפוסקים ובשולחן ערוך.
- הנוגע בדבר ויש לו הנאה מהדבר אינו נאמן.
- החשוד על דבר אינו נאמן.
- מסקנה.
1. כלל הוא בהלכה שאדם הנוגע בדבר להנאתו אינו נאמן. לדוגמה שוחט המתפרנס מהבשר שהוא שוחט אינו נאמן להגיד שהבשר כשר משום שחוששים שהוא אינו דובר אמת כדי לא לפסול את הבשר ובכך יפסיד כסף. לכן מעמידים גוף כשרות שיפקח על כשרות השחיטה והבדיקה של הבשר.
2. כמו כן, כלל בהלכה שהחשוד על הדבר אינו נאמן. לכן בעל חנות או אדם פרטי שאינו דתי המוגדר בהלכה כחשוד על שמירת הכשרות אינו נאמן לומר שהמוצר כשר.
3. בזמננו שישנה מורכבות גדולה בכל מוצרי המזון ומרכביו קשה ביותר לאכול אצל אדם שאינו דתי.
קישורים:
הרב חיים דוד הלוי באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות:
