שמות כ:
כב וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו:
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה פ:
שהזהירנו מעלות על המזבח במעלות כדי שלא יפסיע פסיעה גסה אבל ילך עקב בצד גודל.
והוא אמרו יתעלה ולא תעלה במעלות. ולשון מכילתא מה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו כשיעלה למזבח לא יהיה פוסע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל.
וכבר התבארו צורת הכבש ואיכות בניינו בשלישי ממידות. וכל מי שמפסיע פסיעה גסה על המזבח עד שתגלה ערותו – לוקה.
לקבוע בנפש יראת המקום
ספר החינוך:
שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו, שנאמר (שמות כ, כב) ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. אלא כשהוא עולה שם מהלך בנחת וביראה, עקב בצד גודל, וכן נאמר במכילתא.
משורשי מצוה זו, מה שכתבנו במצווה הקודמת לה, לקבוע בנפשותינו יראת המקום וחשיבותו, ועל כן הזהרנו שלא לנהוג שם קלות ראש בשום ענין. והכל יודעין שהאבנים לא יקפידו בשום בזיון, שאינן רואות ולא שומעות, אלא כל העניין לתת ציור בלבנו ביראת המקום וחשיבותו וכבודו הגדול, כי מתוך הפעולה הלב נפעל, כמו שכתבתי.
דיני המצוה, כיצד עושין הכבש כדי שלא יבואו לעבור עליו בלאו זה, וצורתו וכל ענינו, מבוארים בפרק שלשה ממידות.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות, והעובר עליה ופסע פסיעה גסה על המזבח עד שנגלה ערותו במזיד לוקה, וענווים ישכנו ארץ (תהלים לז, יא).
ערווה גורמת פירוד בשמיים
ריקאנטי על התורה (שמות כ, כג):
"ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו". טעם מצוה זו לפי פשטה ידוע הוא דרך כבוד של מעלה. ועל דרך הקבלה יש לדעת כי המזבח רמז לשכינה המקבלת מן הצדיק הנקרא ברית של מעלה ובחבור ההוא ברכה ושפע בא לעולם והפוסע על גבי המזבח ומגלה ערותו עליו גורם פירוד למעלה שנאמר ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כה) שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. מוסף על זה כי הוא כמשתמש בשרביטו של מלך.
להרחיק משיעשו עליו ציורים
שד"ל (שמות כ, כג):
גם זה נראה לי כדי להרחיק שיעשו ציורים באבני המעלות, ולא רצה לגלות הטעם האמתי הזה ואמר בו טעם אחר, שלא תגלה עליו הערוה על ידי הרחבת הפסיעות.
להדמות למלאכים
פרישה (אורח חיים סימן צה ס"ק ב):
ולעניות דעתי נראה דמשום הכי אמר כאילו רגליהם שוים אף על פי שאין כאן שיווי כמו שכתב מהר"י אבוהב ז"ל בסמוך, משום דהכל מודים שעיקר הטעם דכיון הרגלים הוא כדי להסיר התנועה לדמות למלאכים, אלא שמאן דאמר ככהנים סבירא ליה הואיל והתפילה היא במקום קרבן בכמה דברים, כמו שכתוב בסימן צ"ח, והכהנים בעצמן שהיו הולכין עקב בצד אגודל נראה דהוה כדי להשוות קצת למלאכים להסיר התנועה מהן במאי דאפשר דיכוין דעל כל פנים היו צריכין להתנועע ולעלות, לפחות ציוה הכתוב למעט התנועה עד שכמעט לא היה נראית, וזה שכתוב ולא תעלה במעלות וגו' אשר לא תגלה ערותך עליו, שקשה הלא מכנסי בד היה חגור כל כהן, ורש"י בפירוש החומש על פי הגמרא כתב שמא היה דומה קצת לגילוי ערוה. ולע"ד יכול להיות שחוש המישוש ותנועה שאין אנו יכולין לעמוד תמיד בשלימות העבודה כמלאכים זהו החרפה והגילוי ערוה, ואיך שיהיה כיונו למעט התנועה דומה למלאכים במאי דאפשר.
קישורים:
מקורות נוספים:
להרחבות וקריאות נוספות: