שמות כא:
לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רלט:
היא שצונו להורות בדין הגנב שנקנוס אותו בדין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה או נהרגהו אם בא במחתרת או נמכרהו, ובכלל כל משפטי הגנב כמו שהתבאר בכתוב. וכבר התבארו דקדוקי דין זה כלם בפרק ז' מקמא ובח' מסנהדרין ובג' ממציעא ובמקומות מעטים מכתובות וקדושין ושבועות.
ספר החינוך:
לדון בדיני הגנב כמו שכתוב בפרשה (שמות כא, לז) "כי יגנב איש" וגו'. וענין הגנבה הוא הלוקח דבר ממון חברו, מביתו או מכיסו, בעת שלא יראה בעל הבית ולא ידע, וכן כל כיוצא בזה.
שרש מצות המשפט ידוע.
דיניה כגון תשלומי כפל וארבעה וחמשה, ודין להרג הגנב הבא במחתרת או למכרו בגנבתו, ודין הגנבה שהשביחה בבית הגנב מאליה או מחמת הוצאה, ודין גנבה שהוקרה שמשלם קרן כעין שגנב ותשלומי הכפלים כשעת העמדה בדין. ודין גנב שגנב מיד הגנב שאין משלם כפל לאחד מהן אפילו קדם יאוש. ודין גנב שגנב נכסי הקדש, או נכסי גוי, או הגונב עבדים ושטרות וקרקעות, והגונב בשבת ובא עליו חיוב חלול שבת וגנבה כאחת, מה דינו לענין התשלומין, ומאיזה מנכסיו מגבין בית דין ממנו התשלומין, ואם נמכר בגנבתו שצריך שיהיו דמיו כדמי הגנבה או פחות, אבל היו יותר אינו נמכר, ודיני שומר שגנב או שנגנב מביתו, ודין אסור קנית גנבה מיד הגנב, ומי שקנה מהן מה דינו עם הבעלים. ויתר פרטיה מבארים בפרק שביעי מקמא, (סב, ב) ובפרק שמיני מסנהדרין, ובשלישי ממציעא (לג, ע"ב) ובמקומות מעטים מכתבות (לא, ע"א) וקדושין (יח, ע"א) ושבועות (מט, ע"א) .
ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין, ובכל מקום שיש בית דין סמוכין בארץ מחיבין לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם אין סמוכין, אין להם כח לחיב אלא להחזיר הגנבה או דמיה. אבל מכירת הגנב עצמו אינה נוהגת אפילו בסמוכין אלא בזמן שהיובל נוהג.
על שום העתיד
טעמי המצוות לר׳ מנחם הבבלי (מצוה יט):
לדון בדין הגנב לשלם שנים, טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה שנאמר ״כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו״ (שמות כא, לז). טעם מצוה זו אמרו רבותינו ז"ל, בצאן, מפני שיש לו צער שנשאו על כתפו, חסה עליו התורה ומשלם ד', שור שבא ברגליו ה', לפי שעתיד לשבע שקר חייב [כפל] (ביקש לחסר ממון חבירו, יחסר ממונו כשגנב שהביאוהו ברשותו חייב כפל, כששחטו או מכרו חזר וגנב פעם שנית, חייב עוד כפל הרי ד' ובשור חמשה) ואם טבח או מכר עבר על לא תחמוד, ובשור עבר ג"כ על לא תתאווה, ואם כך לעוברי עבירה קל וחומר לעושה מצווה. זה שאמר ׳חמשה בקר ישלם׳.
קישורים:
מקורות נוספים: