כג. מצות עריפת פטר חמור

שמות יג:

 יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.

ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה פב:

היא שצונו לערוף פטר חמור אם לא נרצה לפדותו והוא אמרו יתעלה: "ואם לא תפדה וערפתו". וכבר התבארו דיני מצוה זו גם כן במסכת בכורות (סוף פ"א). ויש למקשה שיקשה עלי ויאמר: לאי זה דבר מנית פדייתו ועריפתו בשתי מצות ולא מנית אותן מצוה אחת, ותהיה עריפתו מדיני המצוה כמו שקבלת בשורש השביעי? הנה יודע האל כי ההקש היה מחייב זה, לולי מה שמצאנו לרבותינו ז"ל לשון יורה על היותם שתי מצות. והוא אמרם (בכורות יג ע"א): 'מצות פדיה קודמת למצות עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה'. וכמו שהיבמה מוכנת אם ליבום או לחליצה והיבום מצוה (מצות עשה רטז) והחליצה מצוה (מצות עשה ריז) כל אחת מצוה בפני עצמה כמו שנזכר, כן פטר חמור מוכן או לפדיה או לעריפה, וזו מצוה וזו מצוה כמו שאמרנו.

ספר החינוך:

לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו, שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו".

ענינה, שהורג ולד החמור אם לא רצה לפדותו, וגזר השם יתברך שלא יהנה בו מכיון שלא פדהו, ואפילו הנבילה אסורה לו בהנאה.

משרשי מצוה זו, מה שכתוב בפדייה.

מדיני המצוה, מה שאמרו [בכורות דף י"ג ע"א] דמצות פדייה קודמת לעריפה, ושאסור בהנאה אם מת קדם פדיון ויקבר, וכי מצוה להרגו בקופיץ ולא בדבר אחר, ויתר פרטיה, מבוארים גם כן בבכורות [פרק א'].

ונוהגת בכל כמו הפדייה.

לגרום לבעל החמור לפדותו

אברבנאל (שם):

והנה צוה בזה כדי שבעל החמור יפדה אותו בעבור שלא יצטרך לעשות לו זה הפועל הזר. [וכן כתב במורה נבוכים ג, לט וברלב"ג תועלות]


קישורים:

מצווה זו קשורה עם המצוות יח כב שצב שצג ותמה

מקורות נוספים:

שתפו ברשתות החברתיות

יש לכם מה להוסיף בנושא? נשמח שתשלחו אלינו

לא נמצאו מאמרים קשורים
דילוג לתוכן