דברים ו:
טז לֹא תְנַסּוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה סד:
היא שהזהירנו מנסות ייעודיו וייחוליו יתעלה שייעדו וייחלו אותנו בהם נביאיו על צד שנסתפק בהם אחר שנדע אמתת נבואת הנביא שיספר בהם והוא אמרו יתעלה: (דברים ו, טז) "לא תנסו את י"י אלהיכם כאשר נסיתם במסה".
שלא ימרדו בנביא ובדבריו
ספר החינוך:
שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו, ועל זה נאמר: (דברים ו, טז) "לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה", כלומר לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.
משרשי המצוה, לפי שבנסיון היתר בנביא אמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו בטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.
וכמו כן בכלל האזהרה שלא לעשות מצוות ה' ברוך הוא על דרך הנסיון, כלומר שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו ה' כצדקו, לא לאהבת האל ויראתו אותו. ואל יקשה עליך מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק קמא דמסכת תענית (ט ע"א), "עשר תעשר" (דברים יד, כב), עשר בשביל שתתעשר, שכבר תירצוה שם ואמרו שבכל המצוות נאמר לא תנסו, חוץ מזו דמעשר, שנאמר: (מלאכי ג, י), "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו'". והטעם בזו כענין שכתוב (משלי יט, יז) "מלוה ה' חונן דל", כלומר, שהודיענו האל ברוך הוא כי בפרנסנו משרתי ביתו במעשר נמצא התועלת והברכה בממוננו על כל פנים, ולא יעכב זה שום דבר חטא ועון. וטעם איסור הנסיון במצוות, מפני ששכר מצוות אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה בריש מסכת עבודה זרה (ג ע"א), "היום לעשותם" (דברים ז, יא), ולמחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם, וזה שאמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא י ע"ב), האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, תירצוה חכמים המפרשים כשגומר הנותן בלבו לתת אותה בין שיחיה או לא יחיה שאין זה מנסה את ה'.
דיני המצוה מה שהודיעונו זכרונם לברכה במה תתאמת לנו נבואת הנביא עד שלא נספק דבריו אחר כן, הוא שיאמר דברים העתידים להיות בעולם פעמים או שלש ויאמנו דבריו בכיוון, ולא נחייבהו לעשות אות או מופת בשינוי הטבע כמו שעשה משה או כאליהו ואלישע. וגם כן צריך האיש שנחזיק אותו בנביא ונאמין בו להיות איש ישר תמים הולך, כי ידוע שאין הנבואה שורה כי אם על החסידים ואנשי מעשה. ונביא שהבטיח על רעה שתבוא, אף על פי שלא באת אין סתירה בנבואתו בכך, כי ה' ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה כשעושין בני אדם תשובה, כמו באנשי נינוה, וכמו בחזקיהו שהוסיפו מן השמים על ימיו אחר הגזרה שימות. אבל כל נביא שהבטיח על הטובה, אם לא נתאמתה נבואתו היא סתירה באמת לנבואתו, שכל דבר טובה שיגזור האל על יד נביא שלוח אפילו על תנאי אינו חוזר לעולם, וזה מרוב טובו וחסדו הגדול, נמצא שבדברי הטובה יבחן הנביא. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן שיקום נביא לישראל. ועובר על זה ומנסה הנביא יותר מדאי עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
אין ראוי לעבוד ה' בדרך מסופקת
רמב"ן (דברים ו, טז):
"לא תנסו את ה' אלהיכם" פירוש כאשר נסיתם במסה. שלא תאמר, אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים, נשמור תורתו, כי הכוונה שם כך היתה, שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא יעזבוהו. ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השם יתברך הוא מנסה לדעת היד ה' תקצר. ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט צדק, ולא כאשר אמרו אוילי עמנו (מלאכי ג, יד) "וכי הלכנו קדורנית מפני ה'".
ולכך אמר הכתוב בכאן, "שמור תשמרו מצותיו ועדותיו", שהם הנסים שעשה לכם מכבר להיות לכם לעדות כגון הפסח והמצה והסוכה, ותשמרו חקיו אע"פ שלא תדעו טעמם, כי באמת ייטב לכם בסוף, אין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שכבר נתאמת אצלכם שהוא מאתו יתברך. וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם, ולא תסתפקו ביכלתו יתעלה, אבל האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבוא בירושת הארץ ונצוח האויבים, כי היא הטובה הגדולה, והצריכה לאותו הדור. ואחרי כן אמר, כי גם לדורות הבאים אין צורך לנסיון בעשיית המצות, אלא שישאלו מאבותיהם וזקניהם ויגידו להם אמתת התורה והמצות, כאשר יפרש (דברים ו, כ) כי ישאלך בנך וגמר הפרשה.
רבינו בחיי (דברים ו, טז):
"לא תנסו את ה' אלהיכם". יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר: אעבוד ה' יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח, שהרי פעמים שישיגו אל האדם צרות ומקרים והוא עובד ה' יתברך ויש לו להאמין כי הכל במשפט השופט צדק, והנשפט סכל מהכיר דרכיו, ולפיכך אין ראוי לנסותו. ואמר: "כאשר נסיתם במסה", כי כן נסוהו ישראל ברפידים בבקשת המים ואמרו: (שמות יז, ז) "היש ה' בקרבנו אם אין", וכתיב: "על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'", הנסיון היה שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו, וזהו לשון "במסה" בלשון ידיעה, שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה, ואמר הכתוב: (תהלים עח, יח) "וינסו אל בלבבם", והנה זו היתה עבודה מסופקת אין בו שלמות כלל ולכך אסר הכתוב בכאן הנסיון, אבל מצינו שהותר הנסיון במדת הצדקה ואמרו רז"ל: (תענית ט ע"א) חוץ מזו, שנאמר: (מלאכי ג, י) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות", וכן אמר שלמה: (משלי ג, ט – י) "כבד את ה' מהונך" וגו', "וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו".
שלא נתעסק בנסתר ממנו
אברבנאל (דברים ו, טז):
"לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה". כלומר לא תנסו את ה' בענין קדושת השבת כאשר נסיתם אותו במסה כשאמרתם היש ה' בקרבנו אם אין ואתם לא תעשון כן. אבל שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם ועדותיו וחקתיו אשר צוך. רוצה לומר במופלא ממך אל תדרוש איך היה החדוש ולמה היה אז ולא קודם לכן אין לך עסק בנסתרות כי אם לשמור את מצות ה' אלהיכם רוצה לומר אחר שהוא אלהיכם ומנהיג אתכם ראוי שתאמינו בעדותיו.
קישורים:
מקורות נוספים:
