תלד. מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה 

דברים י:

כ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.

כדי שנידמה אליהם ונקבל דבריהם

ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ו:

היא שצונו להדבק עם החכמים ולהתייחד עמהם ולהתמיד בישיבתם ולהשתתף עמהם בכל אופן מאופני החברה במאכל ובמשתה ובעסק כדי שיגיע לנו בזה להדמות במעשיהם ולהאמין הדעות האמתיות מדבריהם והוא אמרו יתעלה (דברים י, כ): "…וּבוֹ תִדְבָּק…". וכבר נכפל זה הצווי גם כן ואמר (דברים יא, כב): "…וּלְדָבְקָה בוֹ" ובא הפירוש ולדבקה בו הדבק בחכמים ותלמידיהם וזה לשון ספרי. וכן הביאו ראיה על חיוב האדם לישא בת תלמיד חכמים ולהשיא בתו לתלמיד חכמים ולהאכיל תלמידי חכמים ולתת להם עסק מאמרו ובו תדבק. אמרו (כתובות קיא ע"ב) וכי איפשר לו לאדם להדבק בשכינה והא כתיב "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא…" אלא כל הנושא בת תלמיד חכמים והמשיא בתו לתלמיד חכמים והמהנהו מנכסיו כאילו נדבק בשכינה.

ללמוד מהם דרכי ה'

ספר החינוך:

שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר (דברים י, כ): "…וּבוֹ תִדְבָּק…". ונכפל הציווי במקום אחר שנאמר (דברים יא, כב): "…וּלְדָבְקָה בוֹ", ואמרו זכרונם לברכה (כתובות קיא ע"ב), וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה, והא כתיב (דברים ד, כד): "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא…", אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא, ומזה למדו זכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנו מנכסיו כאלו נדבק בשכינה. ועוד דרשו בספרי, "…וּלְדָבְקָה בוֹ", למוד דברי אגדה, שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם.

שורש המצוה נגלה הוא כדי שנלמוד לדעת דרכי השם.

ודיני המצוה כבר זכרתי קצתן.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים, וגם הנקבות מצוה עליהם גם כן לשמוע דברי חכמים כדי שילמדו לדעת את ה'.

ועובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש סיפק בידו לעשות כן, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות, שכל הרגיל עמהם לא במהרה הוא חוטא, והמלך שלמה אמר (משלי יג, כ): "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם…", ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (אבות א, ד) הוי מתאבק בעפר רגליהם. והרמב"ן ז"ל (בהשגותיו לספר המצוות מצוות עשה ז) כתב, כי עיקר מצוה זו היא להשבע בשמו ברוך הוא לקיים מצוה, והראיה ממה שאמרו בתמורה (ג ע"ב) מנין שנשבעין לקיים המצוה, שנאמר (תהלים קיט, קו): "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", והשיבו שם, ההוא מ"וּבוֹ תִדְבָּק" נפקא וכו'. כמו שבא לשם.

חיבור התשובה למאירי – משיב נפש (מאמר א פרק יב):

השמיני הוא, להדבק בחכמים, והוא שראוי לבעל התשובה להשתדל היות עמדו תמיד במעמדות החכמים, כי בהסתופף עמהם ילמד ממעשיהם ודרכיהם ויאחז נתיבתם וחברתם יעזוב רשע דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ, וזה בבעל התשובה שהוא משל על חולה הגוף, שהוא צריך גם אחר הרפאו להתחבר עם הרופא הטוב אשר בהרגישו מעט סבה יגיד אליו מיד, לרוב אימתו ופחדו על נפשו ממה שכבר קרהו, כן יצטרך בעל התשובה להיות חברתו עם החכם ישמע ממנו תמיד דרכי רפואת הנפש למי שנצטרעה נפשו, ודרכי העמדת בריאותה אך זך וישר פעלה, ודרכי ההנהגה למי שחלה חולי הנפש ונתרפא ממנו, והוא אמרם ע"ה במשנת חסידים, יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם, אמר שיהיה ביתו מקום נועד לחכמים, רוצה לומר שיתמידו התקבצם בביתו כאלו הוא בית המדרש קבוע, ולא שיספיק לו העמיד אותם בביתו אבל שיקבע דירתו בתוכם ויתמיד להתחבר עמהם, ואם אינו ממינם, רוצה לומר שאינו חכם, אמר שעם כל זה יתמיד עמידתו עמהם אי אפשר שלא ילקט מבין שבלי חכמתם מדות ומוסרים.

ספר האמונות והדעות (מאמר ג):

ומתועלת קדוש איש מיוחד, לקבל ממנו החכמה יותר, ולהפגיע בעדם, ולחבב לבני אדם הדרך הישרה כדי שיגיעו אל מעלות, ושישתדל להישיר בני אדם כיון שהוא ראוי לכך, ומה שדומה לזה.

ע"י דבקות בתלמידי חכמים נגיע לדבקות בקב"ה

פנים יפות (דברים י, כ):

ויש לבאר מה שכתב "וּבוֹ תִדְבָּק" ואמרו חז"ל (כתובות קיא ע"ב) וכי אפשר להדבק בשכינה אלא הדבק בתלמידי חכמים, ענינו שתלמידי חכמים עצמם בודאי יכולין לקיים ובו תדבקון שהשכינה שורה בתלמידי חכמים, אלא שאמרו כיון שהמצוה כוללת לכל ישראל, כדכתיב (דברים ד, ד): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם…", וכי אפשר לשאר העם שאינם בני תורה לדבק בשכינה, על זה אמרו לדבוק בתלמידי חכמים וע"י דבקות תלמידי חכמים בה' נקראים כולכם דבקים בה'.


קישורים:

מקורות נוספים:

שתפו ברשתות החברתיות

יש לכם מה להוסיף בנושא? נשמח שתשלחו אלינו

לא נמצאו מאמרים קשורים
דילוג לתוכן