שמות כ:
יג לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
דברים ה:
יז וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רסה:
היא שהזהירנו מהשים מחשבתנו לעשות תחבולה, כדי לקנות מה שיש לזולתנו מאחינו וזה הוא אמרו: "לא תחמוד בית רעך" וכו'. ולשון מכילתא: "לא תחמוד" – יכול אפילו חומד בדבר (ללא מעשה)? תלמוד לומר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" מה להלן עד שיעשה מעשה, אף כאן נמי עד שיעשה מעשה. הנה התבאר לך, כי זה הלאו יזהיר מהערים עד שנקח לעצמנו הדבר שהיינו חומדים אותו מממון אחינו ואפילו לקנותו ולתת בו דמים רבים. הנה זה כלו, מי שיעשהו עובר על "לא תחמוד".
חימוד ממון האחר מוביל לגזל, לחמס וליותר מכך
ספר החינוך:
שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבולה, לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו. שנאמר: "לא תחמוד בית רעך" וגו'. וכבר הוכיחו זכרונם לברכה מפסוק אחר, דכתיב [דברים ז', כ"ה]: "לא תחמוד וגו' ולקחת לך", שאיסור לאו דלא תחמוד, אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה. ואפילו נתן הדמים לחבירו על החפץ, עובר גם כן על לאו דלא תחמוד, שאין לאו דלא תחמוד נתקן בנתינת הדמים כל זמן שדרך הכרח לקחו ממנו, כן הוא הפירוש האמיתי לרבותינו זכרונם לברכה.
משרשי מצוה זו, לפי שמחשבה רעה היא זו, וגורמת לאדם תקלות הרבה, שאחר שיקבע במחשבתו לקחת ממנו אותו הדבר שחמד מתוך אותה תאוה רעה, לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חבירו למכרו יאנוס אותו ממנו, ואם יעמוד כנגדו אפשר שיהרגנו, כאשר מצינו בנבות שנהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב (מלכים א כא).
דיני המצוה, איך ראוי להתרחק הרבה מן המדה הרעה הזאת, מבוארים במקומות בתלמוד בפיזור ובמדרשות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. ועובר עליה וחמד, ואפילו עשה בו שום מעשה, אינו חייב מלקות, לפי שהוא דבר שניתן להשבון, שהרי אפילו אנסו ממנו, להשבון ניתן. ומכל מקום, הרי הוא כעובר על מצות מלך יתעלה, וכמה שלוחים יש למלך יתעלה ליטול נקמתו ממנו.
איסור חימוד – להשריש לאדם שאין לו שייכות כלל בממון חברו
רבי אברהם אבן עזרא (שמות כ, יד):
אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו? ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב, זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות; כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה, או ממון, לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קהלת: "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו" (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים: בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
הנמנע לא יחמדהו הטבע כלל
רבי עובדיה ספורנו (שמות כ, יד):
לא תחמוד. יהיה הדבר אצלך לנמנע גמור, כי הנמנע לא יחמדהו הטבע כלל, כענין: "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמות לד, כד) כי החמדה תגרום את הגזל, כענין עכן: "ואחמדם ואקחם" (יהושע ז, כא).
קישורים:
מקורות נוספים:
