שביתת מורים על ידי ארגון המורים בשנת תשס"ח (2007) הייתה השביתה הגדולה ביותר של המורים בישראל שערכה 64 ימים. נושא השביתה בכלל ושביתת מורים בפרט הנו נושא שהעסיק רבים מחכמי ישראל לדון בלגיטימציה של השביתה כאשר דובר על מורים המלמדים תורה.
לחשיבות לימוד התורה בכלל ואצל ילדים בפרט (תינוקות של בית רבן בלשון חז"ל) ישנה התייחסות רחבה ונוקבת בדברי חז"ל שמהם הושפעה החברה הישראלית לאורך הדורות ועד לפסקי ההלכה הנוגעים בדיני שביתה במישור זה. בתלמוד הבבלי מסופר על יהושע בן גמלא שדאג לכך שתהיינה לילדים מסגרות בהם ילמדו קרוא וכתוב ותורה ועל זאת שבחוהו חכמים:
דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה…עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע…
בבא בתרא כא ע"א
ומילים כדורבנות אמרו חז"ל על קיום העולם וחורבן בית המקדש:
אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן…אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן
שבת קיט ע"ב
לאור הקמת ארגוני עובדים וביניהם ארגון המורים המבקש להגן ולעמוד על זכויותיהם של המורים, הוזקקו הפוסקים לדון במעמדה של שביתה אצל מלמדי תינוקות של בית רבן, שהנם המורים לתורה בתלמודי תורה, חדרים, בתי ספר וישיבות.
גם התייחסותו של הרשל"צ, הרב עובדיה יוסף, לא אחרה לבוא.
הרב עובדיה יוסף כיהן כראשון לציון, הרב הראשי לישראל, בין השנים 1973–1983. היה נשיא מועצת חכמי התורה ומנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס מאז הקמתה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת ה'תש"ל (1970). חיבר ספרים רבים וביניהם שו"ת יביע אומר, יחוה דעת, ספר חזון עובדיה ועוד.
המאמר התפרסם בספרו שו"ת "יחוה דעת", ח"ד סימן מח, תשמ"א (1981).
תקציר:
- גדר סמכותם של בני העיר לתקן תקנות.
- שביתה בבתי רפואה.
- שביתה בתלמודי תורה.
- היחס ללימוד התורה ביהדות.
- מסקנה.
קישורים:
הרב עובדיה יוסף באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
הרב אלירן זוהר, "שביתה במחלקת תברואה", תשפ"ג (2023).
הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה": העם והארץ, מהלכות מדינה, פ"ו סימנים יב-יד.
הרב אליהו בקשי דורון, "שביתת רופאים", תש"נ (1990).
הרב שלמה גורן, "שביתת רופאים בהלכה", תשמ"ו (1986).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתת שירותי רפואה", תשמ"ג (1983).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתה של מורים ללימודי קודש", תש"מ (1980).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתת פועלים", תשל"ח (1978).
הרב משה פיינשטיין, "השביתה בהלכה", תשי"ד (1954).
הרב שלמה זלמן אוירבך, "שביתת תלמודי תורה", תשי"ב (1952).
הרב אליעזר וולדינברג, "שביתת פועלים לאור ההלכה", תש"ה (1945).
הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, "שביתת ארגוני עובדים", תרצ"ח (1938).
לקריאות והרחבות נוספות:
