שביתת שירותי רפואה היא השביתה שעוררה באופן נרחב ביותר את השיח הציבורי הן בארץ בכל החוגים, הזרמים והקבוצות בהם נמנים תושבי ישראל והן בכל שאר העמים בעולם. מאז הוקמה הממשלה בישראל התקיימו כמה שביתות רופאים כפי שפורסם באתר הסתדרות הרפואית בישראל:
שביתת הרופאים הראשונה התקיימה בשנת 1976 ונמשכה 58 ימים.
שביתת הרופאים השנייה התקיימה בשנת 1983 ונמשכה 117 ימים.
שביתת הרופאים השלישית התקיימה בשנת 1994 ונמשכה יום אחד בלבד.
שביתת הרופאים הארוכה ביותר עד כה התקיימה בשנת 2000 ונמשכה 217 ימים.
גם את פוסקי ההלכה עניינה שביתה זו הן בפן העיוני והן בפן המעשי כאשר אל שולחנם הגיעו שאלות מעשיות כיצד יש לנהוג בזמן השביתה. אחד הנושאים בהם נגעו הוא האם החובה שנאמרה בתורה "לא תעמוד על דם רעך" נאמר גם גוים. כלומר, האם גם גוים יהיו חייבים לספק שירותי רפואה בכל מחיר משום שלא לעמוד על דם עמם ותושביהם או שדין זה וחובה זו נאמרה רק לעם ישראל.
במאמר שלפניכם הובאה התייחסותו של רבה של מקסיקו הרב ד"ר יעקב אביגדור על שביתת שירותי רפואה אצל הגויים והתייחסותו של הרב חיים דוד הלוי לדברי רבה של מקסיקו.
הרב חיים דוד הלוי כיהן כרבה של תל אביב בשנים תשל"ג – תשנ"ח. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. מחבר השו"ת "עשה לך רב" ועוד ספרים.
המאמר התפרסם בספרו "עשה לך רב", חלק ו', סימן סג.
תקציר:
- פתיחה.
- דברי הרב ד"ר יעקב אביגדור רבה של מקסיקו.
- דין פקוח נפש.
- חובת הרופא לרפא.
- שכר רופאים.
- שכר לימוד.
- שכר בטלה.
- שכר רופא ביחס לשאר מקצועות.
- שביתת רופאים בהלכה.
- מוקדי רפואה תמורת תשלום.
- התפטרות רופאים בהלכה.
- הפקעת שכר תרופות.
- הפקעת שכר רופא.
- מסקנה.
- רפואה היא מצווה ובכלל פיקוח נפש היא ואם מונע עצמו מלתת שירותי הצלה הרי זה נחשב לשופך דמים.
- בסכסוכי עבודה בעיקרון כל עובד יכול לשבות לרבות עובדים בשירותי רפואה.
- רופאים שאינם מרוצים משכרם יכולים להתפטר כחלק מעמדתם בשביתה.
- נטישת הרופאים מבתי הרפואה והמרפאות למקומות רחוקים בעת השביתה היא אסורה לפי ההלכה.
- גם שביתת רעב היא אסורה.
- שכר הרופאים צריך להיות גבוה משאר מקצועות משתי סיבות: האחת כפי מעמדו ודרגת השכלתו והשנייה כדי לעודד את לימודי הרפואה שהם הצלת נפשות.
קישורים:
מקורות נוספים:
הרב אלירן זוהר, "שביתה במחלקת תברואה", תשפ"ג (2023).
הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה": העם והארץ, מהלכות מדינה, פ"ו סימנים יב-יד.
הרב אליהו בקשי דורון, "שביתת רופאים", תש"נ (1990).
הרב עובדיה יוסף, "שביתת מורים מלמדי תורה", תשמ"א (1981).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתה של מורים ללימודי קודש", תש"מ (1980).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתת פועלים", תשל"ח (1978).
הרב משה פיינשטיין, "השביתה בראי יהודי", תשי"ד (1954).
הרב שלמה זלמן אוירבך, "שביתת תלמודי תורה", תשי"ב (1952).
הרב אליעזר וולדינברג, "שביתת פועלים לאור ההלכה", תש"ה (1945).
הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, "שביתת ארגוני עובדים", תרצ"ח (1938).
לקריאות נוספות:
