השביתה החלה לבצבץ בספרי ההלכה היהודית בעיקר בראשית המאה ה-20 בה החלו עובדים להתאגד ולהקים ארגון שיגן על זכויותיהם. שביתת ארגוני עובדים או איגודים מקצועיים היא אחת מהכלים של הדמוקרטיה בעידן המודרני. שביתה משמשת כאמצעי ללחוץ על המעסיק לשפר את תנאי העסקת העובדים אשר בעקבותיהם פרץ סכסוך עבודה ביניהם. השובתים גורמים להפסקת עבודה זמנית יזומה במסגרת הסכסוך הכלכלי שבין העובדים לבין מעסיקם עד להסכמת הצדדים.
בין הארגונים שהוקמו על מנת להגן על זכויות עובדיהם הוא הסתדרות המורים שהוקם בשנת 1903. עובדי הוראה, מורים, המלמדים תושב"כ ותושב"ע בבתי ספר דתיים, תלמודי תורה וישיבות נכללים אף הם בארגון זה. אחת השאלות שהתעוררו בעקבות השימוש בכלי השביתה כאמצעי להשגת תנאי העסקה טובים יותר היא האם מורים בכגון דא יכולים לשבות.
הרב משה פיינשטיין נשאל על שביתת עובדים ושביתת מורים.
הרב משה פיינשטיין היה יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. מחבר השו"ת "אגרות משה" וְ- "דברות משה" על הש"ס.
המאמר התפרסם בספרו "אגרות משה", חושן משפט חלק א, סימן נט, תשי"ד (1954).
תקציר:
- סמכות העובדים להתאגד.
- תוקף תיקון תקנות ברוב או מיעוט.
- שביתת מורים ומלמדים.
- תשלום ימי השביתה לעובד.
קישורים:
אגרות משה חושן משפט ח"א באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
הרב אלירן זוהר, "שביתה במחלקת תברואה", תשפ"ג (2023).
הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה": העם והארץ, מהלכות מדינה, פ"ו סימנים יב-יד.
הרב אליהו בקשי דורון, "שביתת רופאים", תש"נ (1990).
הרב שלמה גורן, "שביתת רופאים בהלכה", תשמ"ו (1986).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתת שירותי רפואה", תשמ"ג (1983).
הרב עובדיה יוסף, "שביתת מורים מלמדי תורה", תשמ"א (1981).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתה של מורים ללימודי קודש", תש"מ (1980).
הרב חיים דוד הלוי, "שביתת פועלים", תשל"ח (1978).
הרב שלמה זלמן אוירבך, "שביתת תלמודי תורה", תשי"ב (1952).
הרב אליעזר וולדינברג, "שביתת פועלים לאור ההלכה", תש"ה (1945).
הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, "שביתת ארגוני עובדים", תרצ"ח (1938).
לקריאות נוספות:
