אסור לקיים מבחני מיון כתנאי קבלה לבית הספר בכל סוגי בתי הספר בישראל, כולל בבתי הספר הייחודיים, למעט במקרים החריגים המפורטים בהמשך.

איסור זה חל הן על מעבר מבית ספר אחד לבית ספר אחר והן על מעבר משלב לימודים אחד לשלב הלימודים הבא אחריו.

כמו כן, אסור להשתמש בציוני מבחנים שנערכו בבית ספר אחד כתנאי קבלה לבית ספר אחר.

למרות האמור לעיל, מותר לערוך מיונים בחינוך העל-יסודי בלבד: בבתי ספר לאומנויות בתחום האמנות הרלוונטי, ובמגזר החרדי.

במגזר החרדי מותר לקיים מבחני כניסה לבתי הספר העל-יסודיים. למידע נוסף ראו בחינות קבלה למוסד חינוך על-יסודי במגזר החרדי.

אתר כל זכות

איזו אג'נדה לרוח היהדות האם מבחני קבלה כפי שנוהגים במגזר החרדי או הסלידה מזה כפי שנוהגים במגזר הכללי? מניין ניתן להוכיח זאת בספרות היהודית?

קול קורא

אנו קוראים לאנשי תורה ומקצוע לחקור את הנושא בהיבטי התורה.

אנו מעוניינים באנשים שכתבו בנושא ומוכנים לשתף את כתיבתם לציבור הרחב על ידי פרסום במכון.

הגשת מועמדות

הגשת מועמדות לכתיבת המאמר תחת המכון אנא שלחו קו"ח ובקשה להגשת מועמדות לכתיבת המאמר.

מלגה על סך 3000 ש"ח לנמצא מתאים.

צור קשר

קישורים:

מקורות נוספים:

לקריאות נוספות

הפוסט מבחני קבלה למוסדות חינוך הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

ביקורת פנימית היא פעילות המתבצעת על ידי מבקר פנימי בארגון ציבורי. פעילות זו נועדה להפנות קשב של מנהלים ועובדים בארגון לסיכונים בתפקוד הארגון ולצורך בשיפור הבקרות הניהוליות כדי לצמצם את הסיכונים הללו. ניתוח הסיכונים והצעת הבקרות הניהוליות המתאימות נועדו להבטיח קידום מועיל, יעיל ומוסרי של יעדי הארגון, ולשמור על כספו ורכושו.

מנגנון ביקורת פנימית נולד כחלק מהתפתחות העולם הארגוני במאה שנה האחרונות והתחזק יותר עם היכנסה של שקיפות מנהלתית למסדרונות השירות הציבורי.

האם נוכל למצוא קווים מנחים בספרות היהדות להתפתחות זו של ביקורת פנימית? במה יהיה דומה ובמה שונה? מה נוכל ללמוד מהיהדות על שימוש במנגנון זה וכיצד יהיה ניתן ליעל ולשפר תפקיד זה בשירות הציבורי לאור הספרות היהודית?

קול קורא

אנו קוראים לאנשי תורה ומקצוע לחקור את הנושא בהיבטי התורה.

אנו מעוניינים באנשים שכתבו בנושא ומוכנים לשתף את כתיבתם לציבור הרחב על ידי פרסום במכון.

הגשת מועמדות

הגשת מועמדות לכתיבת המאמר תחת המכון אנא שלחו קו"ח ובקשה להגשת מועמדות לכתיבת המאמר.

מלגה על סך 3000 ש"ח לנמצא מתאים.

צור קשר

קישורים:

מקורות נוספים:

הפוסט ביקורת פנימית לאור היהדות הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

שביתה במחלקת תברואה גוררת אחריה השלכות רבות כאשר העולה על כולנה היא, אי פינוי האשפה מהרחובות וכתוצאה מכך הזיהום והצחנה המסכנים את בריאות התושבים.

שביתה היא אחת הדרכים בעידן המודרני בכדי לדרוש תנאי העסקה טובים יותר בדיני עובד ומעביד. בדרך כלל שביתה נובעת מסכסוך עבודה בין העובדים למעסיק כאשר במסגרתה מופסקת העבודה או מתבצע שיבוש מאורגן על מנת לעצור את רצף העבודה. במדינת ישראל אין חוק שמעגן את זכות השביתה אך זכות השביתה הוכרה בפסיקה כזכות יסוד של העובד.

לא תמיד השביתה מצליחה להשיג את המטרה שלשמה שבתו. פעמים כלל לא, פעמים באחוזים מסוימים ופעמים משיגה את מטרתה. במדינה מתוקנת על מנת לערוך שביתה צריכים להסדיר זאת מול הרשויות ולקיימה באופן הפרוצדוראלי שנקבע.

מה שעורר אותי לחשוב על אי פינוי האשפה והשלכותיו הוא שביתה שערכו עובדי עיריית חיפה בשנת 2022. בין שובתי העובדים היו, עובדי מחלקת תברואה שביניהם היו גם מפני האשפה. מי שהלך ברחובות העיר לאחר שביתה של כמה ימים שלא אספו את האשפה מהרחובות ובפרט לאחר שבת בריכוזי יהודים שומרי שבת, הפחים עלו על גדותיהם והדיפו ריח שלא היה ניתן להריחו. במקרה הטוב מיכל האשפה מספיק לאשפת התושבים בקרבת מקום ובמקרה הפחות טוב מיכל האשפה אינו מספיק ומתחילים לזרוק את האשפה ליד.

שביתה זו עוררה את השאלה האם נכון לאפשר לעובדי פינוי האשפה לשבות. מצד אחד השביתה נועדה להגן על העובד, לתת לו אפשרות להביע את עמדתו ולעמוד על זכויותיו עד כדי שביתה. מאידך גיסא ישנם תחומים שהשביתה יכולה להוות סכנה או חשש סכנה לבני אדם ואפילו אם רק לקומץ מסוימים ואם כן צריכים לחשוב האם ובאיזה אופן ניתנת הזכות לערוך שביתה בכגון דא.

סוגיה דומה לזו, אמנם בקנה מידה שונה, היא שביתת רופאים וצוות שירותי הרפואה. שביתת רופאים עם כל המשתמע מזה (שביתת חדרי ניתוח, אבחונים, הגשת עזרה ומתן תרופות וכו') מהווה סכנה לחולים הנזקקים לשירותי רפואה. היו כמה שביתות רופאים בישראל כאשר הגדולה שביניהם התקיימה בשנת 2000, ונמשכה 217 ימים. שביתות הרופאים עוררו פולמוס מקצועי, פוליטי והלכתי הדן בלגיטימיות השביתה. האם לגיטימי או שמא כיוון שמדובר אודות שירותי רפואה, הצלה וחירום הגובלים בפיקוח נפש ומוות מן הנמנע שעובדים חיוניים כרופאים ואחיות ישבתו.

עמדות שונות נשמעו בהדי ההלכה לגבי שביתת רופאים ואין זה המקום לסקורם. סוגיית שביתת הרופאים עוררה את הדיון ההלכתי ועזרה לפיתוחו ויצירת קוים מנחים כלפי שביתה בכלל ושביתה במגזר הציבורי ועובדים חיוניים בפרט. על כן נוכל ללמוד משביתת הרופאים לשביתת מפניי האשפה בכל מה ששייך למגזר הציבורי ובריאות התושבים.

שינוי היחס לפסולת בעקבות התפתחות הבקטריולוגיה

לאחר שהתפתחה המודעות על עולם החיידקים במאה ה-19 אי פינוי האשפה קיבל תוקף חשיבות. עד אז מאות בשנים הייתה רווחת בין בני האדם תפיסה שמחלות ומגפות נוצרות מ'אויר רע', תיאוריית המיאזמה (Miasmatic Theory). כתוצאה מתפיסה זו ראו באשפה רק מפגע של ריח רע שאנשים ביקשו להרחיקו ממקום היישוב בשל אי נעימות שנוצר מזה. הסדרי ניהול אשפה ופינויה מחוץ לעיר ניתן למצוא עוד מהעת העתיקה (בלסלב, 2016). אמנם לאחר פיתוח מדע הבקטריולוגיה אשר לצדו מתפתחת בקצב מהיר המהפכה התעשייתית ושינוי חיי החברה מכפר לעיר (עיור) הבינו בני האדם שחיידקים מתפתחים בעקבות הצחנה וגורמים מחלות. תודעה זו הביאה לתפנית ביחס לאשפה ומאז אי פינוי האשפה הוגדר כגורם מזיק ומסוכן לבריאות התושבים. בעקבות זאת התפתחו מדעים בתחום הסניטרי, 'הסניטציה' (מדע בריאות הציבור public health science) ותנועות שונות (התנועה הסניטרית) שביקשו לשנות את תודעת הציבור והמדיניות הציבורית ביחס לאשפה והשלכותיה שעל בסיס מחקריהם וטענותיהם אנו מתנהלים כיום. להרחבה ניתן לקרוא את סקירתו הרחבה של מרטין מלוסי במאמרו אשפה בערים (Martin V. Melosi, Garbage in the Cities: Refuse, Reform, and the Environment, 1880-1980). וכן, במאמרו של ירון בלסלב במאמרו "עיר עברית אם אשפה עברית: הטיפול בפסולת של תל אביב בתקופת המנדט".

מתוך המחקרים שנכתבו באותם הימים ניתן ללמוד שהוסכם פה אחד כמה חשובה ההיגיינה, שמירת הניקיון, הקפדה על פינוי הפסולת במקומות היישוב, הסדרת מקומות ריכוזי הפסולת וטיפולה ושהיא עלולה להוות סכנה בריאותית.

גם בפן התורני הנושא בא לידי ביטוי כפי שניתן לראות שדברים אלו היו מקובלים גם על החברה הדתית שישבה באותם הימים בירושלים. כחלק מהחיים של הישוב בארץ ישראל במאה ה-19 תקנו תושבי השכונות היהודיות תקנות על מנת להסדיר את חיי החברה והקהילה. תקנות אלו כונו "

והיה מחנך קדוש – זו מצות עשה בתורה, על כן מחויבים כל החברים והיושבים בחברתנו "מאה שערים" תבנה ותכונן, להזהר בנקיון המקום כל אחד ואחד, הן ברשותו והן ברשות הרבים שלפני חצרו. וכן בנקיון בתי המחראות, שלא יגרום חס ושלום נזק בבריאות האויר כידוע, ולא ישפכו אשפות ומים סרוחים. והעובר על פעם ושתים, בשלישי – ענוש יענש. ולהשומע יונעם.

בשנות הארבעים של המאה ה-20 התלוננו תושבי העיר תל-אביב והסביבה על ריחות רעים וצחנה העולים מטיפול כושל בפינוי האשפה. הנה התייחסות של הועדה להיגיינה ציבורית שעל ידי ההסתדרות הרפואית בעיתון קול העם:

אשפה זו מתפרקת ומפיצה ריחות מזיקים המפריעים לתושבי הסביבה הקרובה והרחוקה כאחד. ברם, ימות השנה בוערות ותוססות ערמות אשפה אלו ומעלות עשן סרוח, הנישא באוויר למרחקים גדולים. ותלונותיהם של התושבים על ההפרעות הנגרמות על ידי ריחות אלה הולכות וגוברות…ואין כל ספק שאנשים רבים מופרעים בשנתם ונפגעים בבריאותם ממנו.
כלל ידוע הוא בהיגיינה שריחות רעים מוכרחים להיות מרוחקים בהחלט ממקומות מושבים, הואיל והם פוגעים קשה בבריאותו של האדם. כל סוגי זוהמה, מנקודת מבט השקפה הייגנית, מהווים סכנה רבה לבריאות. ואין איש אשר יטיל ספק כי ערמת אשפה ענקית, פתוחה לעין כל, מעלה בהתפרקותה ריחות צחנה שאין לשאתם בשום פנים…

הועדה להיגיינה ציבורית שע"י ההסתדרות הרפואית, 'קול העם', 29.11.1949, באדיבות הספרייה הלאומית.

בשנת 1976 נקבע בקונגרס האמריקאי "חוק שימור והשבת משאבים" The Resource Conservation and Recovery Act (RCRA) . זהו חוק ציבורי המתאר תכנית כיצד לנהל פסולת מוצקה מסוכנת ולא מסוכנת. הקונגרס העניק סמכות ל (EPA) U.S. Environmental Protection Agency לפתח את תכנית RCRA. באתרם ניתן לראות מחקרים רבים שדנים בנזקי בריאות התושבים הנגרמים על ידי אשפה ופסולת.

גם ב'הוראות תדריך לניהול מחנה נוער' של המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות (2007) נכתב (סעי' ב.6) שאין למקם את המחנה בקרבת ערימות של אשפה מחשש לצחנה וזיהום אוויר:

עוד נאמר שם (סעיף 11.ג) שאין לפחות מפינוי האשפה פעם ביום:

השביתה לאור ההלכה

לאחר שעשינו סקירה קצרה על מעמדה של הפסולת בעידן הפוסט מודרני והחשיבות של פינויה נשוב לשביתת הרופאים ונראה מה ניתן ללמוד ממנה. הפוסקים שדנו בשביתת הרופאים התוו כמה קווים מנחים שמהם ניתן לדון על מקרי שביתה בשירותים חיוניים ובפרט שיש בו נזק לרבים.

1. הראשון שבהם והיסודי ביותר הוא זכות האדם וחירותו בדיני העסקה בהם קובעת התורה שהאדם עובד מתוך רצונו בלבד וללא שום כפיה. יסוד זה מבוסס על הנאמר בתורה (ויקרא כה, נה): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." ובא בזה הפירוש (בבא מציעא ז ע"א): עֲבָדַי הֵם ולא עבדים לעבדים. כלומר, כל זמן שהאדם אינו מרוצה מטיב העבודה או השכר יכול הוא לחזור בו ולהתפטר.
2. מכך הסיקו הפוסקים שניתן לערוך שביתה בין בזמן חוזה קיים ובין בזמן שהסתיים החוזה. במקרה והסתיים חוזה העבודה ועתה צריכים לחדש חוזה חדש, עריכת שביתה קלה יותר מבחינה הלכתית.
3. גם במקרה ועדיין החוזה קיים ועזיבת העובד תגרום נזק והפסד למעביד שאז לא התירה ההלכה לעובד לעזוב את עבודתו מידית כתבו הפסוקים שבמקרה והורע שכרם של העובדים בשל אינפלציה וכדו' הרי זה נחשב שהופר החוזה ויכולים שוב לערוך שביתה.

מחקרם של הפוסקים האם התורה מגינה על העובד ומאפשרת לו לערוך שביתה העלה שאכן התורה מתירה לערוך שביתה בצורה מסוימת כדי לשמור על הערך העליון של "עֲבָדַי הֵם ולא עבדים לעבדים". בעקבות כך דנו הפוסקים במקרים ציבורים כשירותי מדינה בהם השביתה גורמת נזק לרבים על מי מוטלת האחריות לפתור את הסכסוך ולהשיב את השלווה לחיי התושבים והעובדים. לדוגמה כתב הרב שלמה גורן, מי שכיהן גם כרב הראשי לישראל, שאחריות על חיים תקינים בשטחי החיים מוטלת על הסמכות השלטונית ולא על הפרט וכך הוא כותב:

…נמצינו למדים שהאחריות על חייו התקינים של העם בכל שטח שהוא, מוטלת על הסמכות השלטונית העליונה…ולא על הרופאים… בהסתמך על העקרון המקודש בתורה שכל אדם הוא חפשי ואינו משועבד לא ליחיד ולא לציבור, ככתוב "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים, כדברי הש"ך שלא מועילה בזה שום התחייבות המשעבדת את האדם לזולת ואפילו לא לציבור. כי רק הממשלה משועבדת לציבור ולא היחיד…

שביתת הרופאים לאור ההלכה, אסיא, חלק ה'

אם כל זאת הסתייגו הפוסקים בדבר שביתת רופאים כאשר הנושא נכנס לתחום ההלכתי של הגדרת המצווה "לא תעמוד על דם רעך". באחת ההזדמנויות דיבר הרשל"צ הרב אליהו בקשי דורון בכנס רפואה והלכה על שביתת רופאים ובין דבריו אמר:

דרך כלל רואים הפוסקים את השביתה כאמצעי אחרון בסכסוכי עבודה שיש להימנע ממנו ככל האפשר. במידה ואין דרך אחרת לפתור את הסכסוך מותר לערוך שביתה בכל התחומים החיוניים כחינוך, תחבורה וכו' אפילו אם הם משתקים את השירות לגמרי. שונה הוא תחום הרפואה שיש בו פיקוח נפש והצלת נפשות ושיתוק לגמרי של שירותי רפואה זה אסור משום הכלל שאין דוחים נפש מפני נפש.
גישת הפוסקים לשביתה היא מתוך הבנה לצדקת הרופאים בדרישותיהם, ומתוך דאגה לרמת הרפואה בארץ. יש היתר לרופאים לשבות ולבטל כל הסכם או מחויבות כלפי מעבידים. השלב הראשון של השביתה, להפסיק כל קשר עם משרד הבריאות, ולשרת את החולים במוקדים ובתעריף מיוחד, היו מקובלים גם להלכה. אפשר גם לדרוש תשלום עבור כל טיפול וניתוח, על פי תעריף שהרופאים יקבעו מבלי כל מחויבות להסכמי השכר. אולם כשהגיעו הרופאים למצב של נטישת בתי החולים, סגירת חדרי המיון או שביתת רעב של האחיות והרופאים, כאן נפסקה ההלכה על דעת הכל, "לא תעמוד על דם רעך", ובכל מצב ואפילו בחינם, יש להמשיך את השירות הרפואי ולא לגרום לסכנת נפשות.

שו"ת בנין אב ח"ג סימן סט

סיכום:

אם נסכם ממה שהוצג כאן מנושא שביתת רופאים ונשליך ממנו לנידון שביתת עובדי מחלקת תברואה ובעיקר מפניי האשפה ניתן לעלות כמה מסקנות:

קישורים:

Health and Annoyance Impact of Odor Pollution", U.S. Environmental Protection Agency"

ירון בלסלב. "עיר עברית עם אשפה עברית: הטיפול בפסולת של תל אביב בתקופת המנדט", ישראל חוברת 24, 2016, המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן, אוני' תל אביב.

'הוראות תדריך לניהול מחנה נוער', המערך הארצי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות באתר Gov il.

מקורות נוספים:

הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה": העם והארץ, מהלכות מדינה, פ"ו סימנים יב-יד.

הרב אליהו בקשי דורון, "שביתת רופאים", תש"נ (1990).

הרב שלמה גורן, "שביתת רופאים בהלכה", תשמ"ו (1986).

הרב חיים דוד הלוי, "שביתת שירותי רפואה", תשמ"ג (1983).

הרב עובדיה יוסף, "שביתת מורים מלמדי תורה", תשמ"א (1981).

הרב חיים דוד הלוי, "שביתה של מורים ללימודי קודש", תש"מ (1980).

הרב חיים דוד הלוי, "שביתת פועלים", תשל"ח (1978).

הרב משה פיינשטיין, "השביתה בראי יהודי", תשי"ד (1954).

הרב שלמה זלמן אוירבך, "שביתת תלמודי תורה", תשי"ב (1952).

הרב אליעזר וולדינברג, "שביתת פועלים לאור ההלכה", תש"ה (1945).

הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, "שביתת ארגוני עובדים", תרצ"ח (1938).

לקריאות והרחבות נוספות:

הפוסט שביתה במחלקת תברואה הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

אם עד כה הייתה שאלה האם השחיטה כשרה או לא, האם הבשר חלק או לא נראה שעכשיו נכנסות שאלות חדשות לזירת הכשרות, האם בשר מעבדה, "בשר מתורבת", צריך להגיע מבשר שנשחט כדין, האם זה נחשב בשרי? אפשר לצאת בו ידי חובת מצוות אכילת בשר בחגים וכו'.

פיתוח זה מתפתח גם בארצנו ומהאנשים שלוקחים חלק בפיתוח טכנולוגי זה היא פרופ' שולמית לבנברג, דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. מחקרה התפרסם בכתב העת Nature Food למחקר המלא.

הגיע העת שצריכים לתת את הדעת מהם הצדדים בהשקפה, בהלכה ברפואה ובאתיקה שעומדים בפתח פיתוח זה. הרצון לחסוך בהריגת ושחיטת בהמות הנו רצון טוב אך לצד זה יש לבחון את הצדדים המעשיים וההשלכות שיכולות לנבוע מפיתוחים אלו.

הרב ישי יסלזון יצא לחקור ולנתח את ההשקפות השונות בספרות התורנית, לדון בצדדים שונים ביחס לפיתוח זה ומתוכם לעלות מסקנות ועמדות על בשר מתורבת ועידוד ייצורו ושיווקו.

הרב ישי יסלזון הנו חוקר אורח אצלנו במכון ור"מ בישיבת הר עציון.

פרסום ראשון מאת 'המכון לחקר המצוות', תמוז תשפ"ב.

תקציר:

• פתיחה
• עידוד צריכת הבשר בראי התורה
  • היחס לצריכת בשר במקרא
  • היחס לצריכת בשר בחז"ל
  • צריכת בשר לצורכי מצווה
  • איסורים הנוגעים לצריכת בשר
  • מסקנות והשלכות
• בעיות הלכתיות בצריכת בשר מן החי
  • מצוות בבשר
  • אופן צריכת הבשר בחיי היומיום
• בעיות הלכתיות בצריכת בשר מן החי
  • צער בעלי חיים
  • בל תשחית
  • גרימת צער והשחתה לצורך
  • היש למעט בצער?
  • צריכת בשר מן החי בעידן הבשר המתורבת
  • סייגים להיתר
  • היש למעט בצער?
  • היתר בשר מן החי בעידן הבשר המתורבת
  • מסקנות והשלכות מעשיות
• התערבות האדם במעשה הבריאה
• סיכום

קישורים:

פואד סבארי, בשר מתורבת, בספריית Googel.

מקורות נוספים:

בשר המיוצר במעבדה מתא לא בשרי – נייר עמדה, ארגון רבני צהר.

הפוסט בשר מתורבת ועידוד ייצורו ושיווקו הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

האם מותר לתת הלוואה בריבית לחברה? אדם שנתן הלוואה לחברה האם השביעית משמטת את ההלוואה וצריכים לעשות פרוזבול? וכהנה שאלות הנוגעות בדיני ממונות.

א"כ יש לעיין כיצד תתייחס התורה למעמדה של חברה בע"מ.

גם ברמת המשפט המודרני נראה שיצירת אישיות משפטית נפרדת מבעליה היא אינה אבסולוטית. פעמים לא מעטות אנו מוצאים שמכילים את האחריות של החברה על בעליה. מושג משפטי זה נקרא "הרמת מסך". הרמת מסך היא כלי משפטי המאפשר לייחס את החובות והזכויות של חברה בערבון מוגבל לבעליה. לפי ההיגיון והצדק קשה להכיל מקרה בו אדם ניהל חברה בצורה כושלת ורשלנית הגובלת ברמאות ופשיעה, שהתנער מכל אחריות ואשמה וינוקה מהחובות שגרר עקב התנהלותו. לכן במקרים כאלו מבקש הנושה או הניזוק להרים את מסך ההתאגדות ולהכיל את התביעה על בעלי החברה.

השימוש בהרמת מסך הנו חריג ויוצא דופן, אמנם מנגנון זה מלמד שהאדם מבין שלא ניתן לחלוטין לנתק את האדם מהיוזמה והחברה שהקים, ועל כן חלה עליו אחריות כלשהי גם במצב של חדלות פירעון של החברה.

קול קורא

אנו קוראים לאנשי תורה ומקצוע לחקור את הנושא בהיבטי התורה.

אנו מעוניינים באנשים שכתבו בנושא ומוכנים לשתף את כתיבתם לציבור הרחב על ידי פרסום במכון.

הגשת מועמדות

הגשת מועמדות לכתיבת המאמר תחת המכון אנא שלחו קו"ח ובקשה להגשת מועמדות לכתיבת המאמר.

מלגה על סך 3000 ש"ח לנמצא מתאים.

קישורים:

מקורות נוספים:

מורן אופיר, תומר פלח ואוריאל פרוקצ'יה, ‏הרמת המסך: בחינה עיוני ואמפירית, עיוני משפט מ"ב , תשע"ט.

דוד האן, בדין שמיטת כספים ופרוזבול, תשס"ו, באתר דעת.

לקריאות והרחבות נוספות:

הפוסט חברה בע"מ – היחס והמשמעות לאור היהדות הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

דיור ציבורי הנו דיור סוציאלי שהמדינה מעניקה לאוכלוסייה שידם לא משגת לרכוש דירה ואף לא לעמוד בשכירות דירה במחירי השוק. לא רק מדינת ישראל עוזרת ומאפשרת דיור ציבורי לאזרחיה, הרבה מדינות מערביות וביניהם אוסטרליה, איטליה, בלגיה, דנמרק הולנד, צרפת, שוודיה ועוד הרבה מדינות שעוזרות ותומכות באזרחיהם החלשים לתת להם דיור וקורת גג. על החשיבות הרבה שרואים בכך בני האדם ניתן ללמוד מהקמת ארגון בינלאומי שהוקם בכדי לקדם את עזרת הדיור הציבורי לאזרחים בשם "הפדרציה האירופית לדיור ציבורי" CECODHAS HOUSING EUROPE.

ב-2007 פרסם הארגון דו"ח סקירה סקירה חברתית, קואופרטיבית ודיור ציבורי ב-27 מדינות החברות באיחוד האירופי. וביוני 2013 פרסם הארגון דו"ח העוסק בייעוץ ציבורי בנושא מימון ארוך טווח לטובת קידום הדיור הציבורי.

לאור התקדמות חשיבתם של בני האדם בדאגה ועזרה לנזקקים, לדאוג להם לקורת גג, מתעורר הצורך לעיין מהי עמדת התורה בנידון.

עזרה לחלש מיסודות הדת היהודית

העזרה לחלש היא אחת מהיסודות עליהם עומדת היהדות. לדאוג שגם לשני יהיה אוכל, כסות, עבודה ושאר צרכי מחייה הנם דבר גדול ומצווה בתורה כפי שלומדים מהפסוק ¹דברים טו, ח.: "כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".

וכמו שכתב הרמב"ם:

היא שצונו לעשות צדקה ולחזק החלשים ולהרחיב אליהם. וכבר בא הצווי במצוה זו במלות מתחלפות, אמרו יתעלה "פתוח תפתח את ידך" וגו'. אמר "והחזקת בו" ואמר (ויקרא כה-לו) "וחי אחיך עמך", והכוונה באלו הלשונות כולם אחת והוא שנעזור אותם ונחזקם די ספוקם…

ספר המצוות, מצות עשה קצה

מלבד הגשת עזרה לאדם שכבר נזקק התורה דורשת מאתנו מעורבות ואכפתיות חברתית עוד טרם התדרדרותו של האדם למצב כלכלי קשה²ויקרא כה, לה-לו.: "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ…וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ." כלומר החזק בו שלא יתמוטט וכדברי רש"י³שם.:

אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו.

דיור ציבורי בישראל

בכל מדינה וגם במדינת ישראל ישנם קריטריונים מי הם הזכאים לדיור ציבורי או עזרה בשכר דירה. ניתן לראות נתונים אלו בדו"ח שפורסם על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת בסוף שנת 2019: מערך הדיור הציבורי בישראל, נתונים ותנאי זכאות. קריטריונים אלו נקבעו לפי חוו"ד מקצועית של הגורמים הרלוונטיים ולפיה מפלחים את נתוני המבקשים וקובעים את זכאותם.

במדינת ישראל נכון להיום משרד הבינוי והשיכון מעניק סיוע בדיור בשני אופנים עיקריים: זכאות לדירה בשכירות בדיור הציבורי, וסיוע בשכר דירה בשוק הפרטי. שני שלישים מהדירות הציבוריות הפנויות מוקצים לזכאי משרד השיכון, ושליש מוקצה לזכאי משרד העלייה והקליטה. כך פורסם בדו"ח "תיאור וניתוח הצעת תקציב משרד הבינוי והשיכון לשנים 2021 ו-2022" שפורסם על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת.

לאור סוגיה זו מתעוררות שאלות שצריכים לתת את הדעת עליהם:

האם מצוות התורה לעזור לחלש היא גם בנתינת דירה?
במידה וכן האם ישנם קריטריונים שהתורה הציבה?
האם קריטריונים אלו עולים בקנה אחד עם הקריטריונים כיום הנוהגים במשרד הבינוי והשיכון?
מה ניתן לייעץ לעולם בתחום מתובנות התורה?

דיור ציבורי בערי מקלט

המשנה במסכת מכות דנה באדם שהרג אדם בשגגה ולפי דין תורה עליו לגלות לאחת מששת ערי המקלט (שהנן של שבט לוי) המקנות חסינות מפני 'גואל הדם' (אחד מקרובי המת המבקש מרוב כעס ועצב לנקום את הרג קרובו). לאחר שהרוצח נכנס לעיר מקלט היכן הוא מתאכסן, על כך משיבה המשנה⁴מכות יג ע''א.:

• "מעלים היו שכר ללויים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, לא היו מעלים להם שכר"

רוצח שמגיע לעיר מקלט אין לו דירה ועליו לקחת דירה מהלווים. לדעת רבי יהודה צריך לשלם שכר דירה ואילו לדעת רבי מאיר לא היה משלם שכר דירה. למסקנת התלמוד בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר הרוצח לא היה משלם שכר דירה בשש ערי המקלט וכן פסק הרמב"ם⁵הלכות רוצח ושמירת נפש פ''ח ה''י.. אם כן מי היה נותן לו דירה ומה היה הסידור? אפשר לומר כפי שכתבו תוספות (שם) שכיוון שזו גזירת הכתוב וחוק במדינה שהרוצח גולה לעיר מקלט אם כן על הלווים לתת להם דיור ללא תשלום. ובכדי שהלווים לא יינזקו מזה היו מקבלים את שכר הדירות מאיזה תקציב⁶רש''י שם כתב מעלים היו. 'הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה'. וכוונתו שהקרקע בעיר שהייתה בבעלותם של הלווים הייתה מכניסה להם כסף מהשכירות שהרוצחים נאלצו לשם לדעת רבי יהודה. אך למסקנה רבי יהודה ורבי מאיר אינם חולקים ושניהם מסכימים שבשש הערים לא היו משלים שכירות וא''כ לא רק שהיו הלווים לא מתפרנסים אלא גם היו ניזוקים בכך שהיו צריכים לתת את דירותיהם ללא תשלום על כן אפשר לדחוק ולדרוש בדברי רש''י הנ''ל שעולים גם למסקנה והכוונה שהערים כלומר הרשות של העיר הייתה משלמת את התקציב הזה ללווים מתקציב ממשלתי וזהו מעלים היו הערים שכר ללווים.

מכאן נראה לי לפתוח פתח בדין דיור ציבורי מהתורה. ערי מקלט היו קולטים אנשים שנקלעו לצרה ונזקקו למחסה וסיפקו להם דיור. אמנם, לא מדובר בהכרח באדם הנזקק לדיור במצבו הכלכלי שכן רוצח בשגגה יכול להיות גם איש עשיר רק שכעת לאחר שבאה לידו שגגה זו הוא נעשה זקוק לערי הלויים ואינו יכול לצאת משם מחשש נקמת גואל הדם. אם כן עתה הוא אדם שנקלע לצרה הזקוק למחסה ודיור ונוכחנו לראות שהתורה נותנת לו דירה ללא תשלום. מוטיב זה דומה ברעיון לאדם בימינו שאינו מצליח לפרנס את עצמו ושכרו אינו מספיק לשכור דירה, הוא נקלע לצרה שבה הוא נעשה זקוק למחסה ודיור.

יש לכם מה להוסיף, מקור נוסף, קושיא, פירכא וכל דבר הרלוונטי לסוגיה נשמח שתשלחו אלינו:

hamachon@hamachon.org.il

קול קורא

אנו קוראים לאנשי תורה ומקצוע לחקור את הנושא לאור היהדות.

אנו מעוניינים באנשים שכתבו בנושא ומוכנים לשתף את כתיבתם לציבור הרחב על ידי פרסום במכון.

הגשת מועמדות

הגשת מועמדות לכתיבת מאמר בנושא תחת המכון אנא שלחו קו"ח ובקשה להגשת מועמדות לכתיבת המאמר.

מלגה על סך 3000 ש"ח לנמצא מתאים.

מקורות:

1. דברים טו, ח.
2. ויקרא כה, לה-לו.
3. שם.
4. מכות יג ע"א.
5. הלכות רוצח ושמירת נפש פ"ח ה"י.
6. רש"י שם כתב מעלים היו. 'הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה'. וכוונתו שהקרקע בעיר שהייתה בבעלותם של הלווים הייתה מכניסה להם כסף מהשכירות שהרוצחים נאלצו לשם לדעת רבי יהודה. אך למסקנה רבי יהודה ורבי מאיר אינם חולקים ושניהם מסכימים שבשש הערים לא היו משלים שכירות וא"כ לא רק שהיו הלווים לא מתפרנסים אלא גם היו ניזוקים בכך שהיו צריכים לתת את דירותיהם ללא תשלום על כן אפשר לדחוק ולדרוש בדברי רש"י הנ"ל שעולים גם למסקנה והכוונה שהערים כלומר הרשות של העיר הייתה משלמת את התקציב הזה ללווים מתקציב ממשלתי וזהו מעלים היו הערים שכר ללווים.

קישורים:

תיאור וניתוח הצעת תקציב משרד הבינוי והשיכון לשנים 2021 ו-2022, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

מערך הדיור הציבורי בישראל: נתונים ותנאי זכאות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, תש"ף (2019).

סקירה חברתית, קואופרטיבית ודיור ציבורי ב-27 מדינות החברות באיחוד האירופי, CECODHAS HOUSING EUROPE (2007).

מקורות נוספים:

הפוסט דיור ציבורי בישראל ולאור היהדות הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

לאור התחזקותה של מדיניות הדמוקרטיה ברוב מדינות העולם עלינו לחקור מהם ההגדרות ואופי דיני העבדות על פי התורה וכיצד הם משתלבים או לא משתלבים עם עקרונות הדמוקרטיה בעידן המודרני.

קול קורא

אנו קוראים לאנשי תורה ומקצוע לחקור את הנושא לאור היהדות.

אנו מעוניינים באנשים שכתבו בנושא ומוכנים לשתף את כתיבתם לציבור הרחב על ידי פרסום במכון.

הגשת מועמדות

הגשת מועמדות לכתיבת מאמר בנושא תחת המכון אנא שלחו קו"ח ובקשה להגשת מועמדות לכתיבת המאמר.

מלגה על סך 3000 ש"ח לנמצא מתאים.

קישורים:

מקורות נוספים:

אלחנן סמט, "עבדות", באתר דעת של מכללת הרצוג, תשס"ד (2006).

לקריאות והרחבות נוספות:

הפוסט האם ישובו דיני עבדות בעידן המודרני הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

מחלקת תברואה בעיר הינה צורך אלמנטרי של שירותי ניקיון עבור תושבי העיר. בהיעדר מחלקה זו לא יוכלו תושבי המקום לחיות כראוי מפאת הלכלוך והאשפה שיגרמו לריח רע, זיהום אוויר, מחלות וכיוצא בזה. על כן קיומה של מחלקת תברואה אינו שייך רק לתחום היופי והאסתטיקה של העיר כי אם לקיום הבסיסי של התושבים.

בהתבוננות עמוקה יותר ניתן לומר שלמחלקה זו ישנה חשיבות יתרה בעיני היהדות והיא מקבלת תשומת לב מיוחדת בתורה כפי שנראה בהמשך, שכן מלבד מה שהמחלקה יוצרת תנאי סביבה קיומיים עבור כל בני האדם, היא בנוסף יוצרת תנאי סביבה קיומיים במישור הרוחני עבור העם היהודי. תפקוד לקוי של מחלקה זו כאיחור בפינוי האשפה ובניקיון הרחובות – משפיע ומונע את קיום התורה. כמו כן להיפך – תפקוד מצוין של מחלקה זו יכול להשפיע ולעודד את קיום התורה. על כן במאמר זה נציג כיצד מתבארת החשיבות הרבה של מחלקה זו בעיני היהדות ונגזור מכך הוראות למעשה בתפעול המחלקה.

לאור האמור, מעניינת העובדה כי אין התייחסות בתורה לצורך הבסיסי של חובת השמירה על ניקיון העיר ומקום המגורים. כן ישנה התייחסות של התורה לניקיון המקום אך התייחסות זו אינה עוסקת במקום יישוב כי אם במחנה צבאי. מאמר זה מבקש לחקור האם ניתן להשליך ממצוות ניקיון במחנה צבאי לניקיון הערים. כמו כן יש לברר באיזה טיב ניקיון מדובר שהרי ברור הדבר שאין מדובר בניקיון אלמנטרי ובסיסי שכן זהו דבר הכרחי ומובן מאליו (כדלעיל שבהעדרו יהיו מחלות וכו') שאין צורך בלימוד מיוחד בעבורו. במאמר זה ננסה להבין עד כמה ישנה חשיבות לטפח ולהשקיע מאמצים ומשאבים בציוד, איוש עובדים ותפעול שוטף של מחלקת תברואה לאור היהדות.

מצוות יתד לכסות את הצואה

ישנן שתי מצוות בתורה העוסקות במחנה צבאי בעת יציאה למלחמה הקשורות זו לזו ומופיעות בספר דברים בפרשת כי תצא. מצווה אחת היא לייחד מקום מחוץ למחנה בו יעשו בו החיילים את הצרכים שלהם והמצווה השנייה היא שעליהם לקחת כלי חפירה על מנת לחפור עימו בור ולכסות, וכך נאמר¹דברים כג, יג-טו:

יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָּׁמָּה חוּץ.

יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל-אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ.

טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.

רבי משה בן מימון, הרמב"ם²מחכמי ספרד במאה ה-11., לומד כי מצווה זו נאמרה רק בעת מלחמה:

הציווי שנצטווינו שבזמן שיצאו מחנותינו למלחמה נכין דרך מחוץ למחנה שבו יפנו, ולא יפנו בני אדם בכל מקום ובין האוהלים כדרך שעושים האומות. והוא אמרו יתעלה: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו'" (שם כג, יג). ולשון ספרא: "אין יד אלא מקום, שנאמר: והנה מציב לו יד" (שמואל א, טו, יב). 

'ספר המצוות', מצוות עשה קצב

וכך גם כן פסק בספרו ההלכתי "משנה תורה":

וְאָסוּר לְהִפָּנוֹת בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה אוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּכָל מָקוֹם. אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה לְתַקֵּן שָׁם דֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְהִפָּנוֹת בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, יג): "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".
וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת יָתֵד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד תְּלוּיָה עִם כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ. וְיֵצֵא בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ וְיַחְפֹּר בָּהּ וְיִפָּנֶה וִיכַסֶּה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, יד): "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ". וּבֵין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן אָרוֹן וּבֵין שֶׁאֵין עִמָּהֶן אָרוֹן כָּךְ הֵם עוֹשִׂים תָּמִיד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, טו): "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ":

הלכות מלכים ומלחמות, פ"ו, הלכה יד-טו

וכן הוא בספר החינוך מצווה תקסו ומצווה תקסז. כלומר מוני המצוות מנו מצווה זו רק כפי הנאמר בתורה על מחנה צבאי.

על חשיבות הניקיון בעת המלחמה כתבו המפרשים שזהו צורך להשראת השכינה והקדושה בין יוצאי המלחמה המסייעת לניצחון המלחמה. נציג שניים מבין המפרשים שכתבו אודות העניין. הרמב"ן – רבי משה בן נחמן, מחכמי ספרד בתחילת המאה ה-13 כתב בפירושו לתורה³דברים כג, יא.:

ועל דרך הפשט, הזהיר בבעלי המקרה לצאת מכל המחנה מפני הטעם הנזכר, שהשם מתהלך עמנו להושיענו והמחנה קדוש, ושיהיה לבנו מתכון להקב״ה, ונוחיל לישועתו, ולא נסמוך בזרוע בשר. וכן הטעם בכסוי הצואה, כי המחנה כולו כמקדש י״י. וממנו נלמוד למקום התפלה, שנרחיק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה העינים…

טעם כסוי הצואה, שאין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה ושתהיה בוקעת ועולה, אבל אסר לראותה בעת התפלה ובהיות הלב דבק בשם הנכבד מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש, וישבשו כונת הלב הטהור. וכאשר נתעלמה מעיני רואיה – אין רע.

פירוש הרמב"ן על התורה (דברים, כג, י)

גם הרלב"ג, רבי לוי בן גרשון, מחכמי פרובאנס בסוף המאה ה-13 כותב בפירושו על התורה⁴דברים שם:

…והוא מה שצונו להשמר במחנה מכל דבר רע בדרך שתדבק ההשגחה האלהית בנו… גם הרחיק הצואה מהמחנה הקדוש בדרך שלא תראה ערות דבר במקום הנכבד ההוא שהשם יתעלה מתהלך בקרבו ומפני זה צוה לכסות הצואה לנקיות ולכבוד השם יתעלה ולהסיר העפוש משם.

פירוש הרלב"ג על התורה, תועלת עשירית (דברים, כג, י)

החלת עקרונות המצווה לשדה התפילה ודברים שבקדושה

מתוך מצוות אלו לׅמדוּנוּ חכמי התלמוד במקומות רבים על הצורך בשמירה על היגיינת הגוף, ניקיון הבגדים והמקום בעת התפילה והעיסוק בתורה. כפי שראינו בדברי הרמב"ן לעיל "וממנו נלמוד למקום התפלה, שנרחיק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה העינים…", ונסדר להלכה במאה ה-14 על ידי אחד מחכמי ספרד, רבי יעקב בן אשר, מחבר הספר "ארבעה טורים"⁵אורח-חיים, סימן צ.: "המתפלל צריך שיכין מקום לתפילתו, ושיכין לה בגדיו ומחשבתו וגופו". דינים אלו הולכים ומתפרטים בחלק אורח החיים בסימנים עו-צג וחלקם יובאו לקמן.

האם ניתן ללמוד מדרישת התורה על הקפדה בניקיון מחנה צבאי ומקום התפילה לתפעול יומיומי ביישובים ובערים?

עד כה ראינו כי ישנה דרישה מצד התורה לשמור על ניקיון במחנה צבאי באופן כזה שיאפשר לא רק תנאים אלמנטריים של חיי בני האדם כי אם גם מצע סביבתי המאפשר להשראת השכינה והקדושה בקרב הלוחמים. מצד אחד ניתן להבדיל את הדרישה הזו רק למחנה צבאי בעת מלחמה משום שזהו זמן סכנה הדורש שמירה יתרה ולכן התורה מאד הקפידה שם על הניקיון הגשמי כשם שהקפידה שם על הניקיון הרוחני שלא יהיו אנשים טמאים ובעלי עבירות במחנה היהודי המתכונן לצאת לקרב. מה שאין כן ביישובים וערים שאמנם צריך להיות שם ניקיון בסיסי המאפשר לקיום חיים נורמטיביים, אך כשם שבמקום יישוב אין דרישה שלא יהיו בעלי עבירות וטמאים כבמחנה, כך גם אין דרישה מיוחדת ומצווה על הקפדה וזהירות בניקיון. מאידך גיסא אפשר לטעון ולומר שאם התורה הקפידה במחנה צבאי שהוא זמני ומפני השראת הקדושה, כל שכן שצריכה להיות הקפדה ביישוב משום שהוא מקום הקבוע ליישוב ואף הוא צריך להיות ראוי ומוכן לקיום דברים שבקדושה המצריכים ניקיון כפי שזכרנו לעיל.

מענה לשאלתנו כתב הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים'⁶ח''ג, פמ''ח.:

ואומר, שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה, ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחלב. ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המידה ורבים בו העודפים, ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים. ואילו היינו מגדלים חזירים למזון, היו נעשים השווקים ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכיסא, כמו שאתה רואה בארצות ה"פרנג" עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל: "פי חזיר – כצואה עוברת דמי".

מורה נבוכים, ח"ג, פמ"ח

הרמב"ם למד ממצות המחנה לערים בלשון 'כל שכן' – מה שמצביע על הצורך הדחוף והחשיבות הרבה של ניקיון מקומות היישוב. אם כן, ניתן ללמוד ממצווה זו שהתורה בעד עידוד ניקיון העיר שיאפשר לקיים דברים שבקדושה ברחובה של עיר.

לשם דוגמה נציג כמה הלכות משולחן ערוך הנמצאות בחלק אורח חיים המצביעות על כך בקביעתם שאין לומר דברי תורה, תפילה ודברים שבקדושה ואפילו להרהר (לחשוב) בדברי תורה במקומות בהם יש ריח רע או טינוף:

• העבירו צואה לפניו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדה…(סימן עו, סעיף ג).
• אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע (סימן עט, סעי' ח).
• היתה צואת אדם מאחריו – צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח, צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו – צריך להרחיק מלא עיניו…(סימן עט, סעי' א).
• לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע, ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף…(סימן פה, סעי' א).
• אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים…(סימן פה, סעי' ב).

אם כן מתבררת היטב חשיבותה של מחלקת תברואה בעייני ההלכה היהודית ומרכזיותה בחייהם של היהודים במקום מושבם. לכן בפתיחה נאמר שתפקוד לקוי של מחלקה זו, כאיחור בפינוי אשפה ובניקיון הרחובות משפיע ומונע את קיום התורה, וכן להיפך – תפקוד מצוין של מחלקה זו יכול להשפיע ולעודד את קיום התורה. כך גם כן אנו מוצאים בתקנות שנרשמו בשנת תרל"ד (1874) על ידי חברת מאה שערים⁷כתב יד מאוסף הרב פרופ' מאיר בניהו ז''ל. הספרייה הלאומית. על חובת שמירת הניקיון ברחבי העיר:

והיה מחנך קדוש – זו מצות עשה בתורה, על כן מחויבים כל החברים והיושבים בחברתנו "מאה שערים" תבנה ותכונן, להזהר בנקיון המקום כל אחד ואחד, הן ברשותו והן ברשות הרבים שלפני חצרו. וכן בנקיון בתי המחראות, שלא יגרום חס ושלום נזק בבריאות האויר כידוע, ולא ישפכו אשפות ומים סרוחים. והעובר על פעם ושתים, בשלישי – ענוש יענש. ולהשומע יונעם.

תקנות חברת מאה שערים, תרל"ד (1864)

מסקנות:

מקורות:

1. דברים כג, יג-טו.
2. מחכמי ספרד במאה ה-11.
3. דברים, כג, יא.
4. דברים, שם.
5. אורח חיים, סימן צ.
6. ח"ג, פמ"ח.
7. כתב יד מאוסף הרב פרופ' מאיר בניהו ז"ל. הספרייה הלאומית.

קישורים:

מקורות נוספים:

קריאות נוספות:

חוברת למורה – יום הניקיון הלאומי, משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה 2011.

יוסי כץ, איכות הסביבה בתקנות שכונות ירושלים הראשונות, על אתר ח-ט (אב תשס"א), מכללת הרצוג.

הפוסט חשיבותה התפעולית של מחלקת תברואה לאור היהדות הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

דילול עצים ולא נטיעה זו התפנית שעושה ק.ק.ל בשנים האחרונות. למעלה מ- 100 שנים שק.ק.ל עוסקת בנטיעת עצים ויערות ברחבי ארץ ישראל. מזה שנים שהתחילה תנועה הפוכה בק.ק.ל של דילול עצים. מה מניע אותם לעשות זאת ומה חושבת התורה בסוגיה.

באתר ק.ק.ל פרסמו את היסטורית הארגון ופועליו לאורך שנות קיומו. ק.ק.ל ידועים בנטיעת עצים וייעור שביצעו בכל רחבי המדינה כבר למעלה מ- 100 שנה. בין שורות הדברים נאמר שם שק.ק.ל נטעה למעלה מ- 240 מיליון עצים בארץ ישראל. ברם בשנים האחרונות ק.ק.ל החלה גם בדילול עצים מתוך היערות שהם בעצמם נטעו כפי שהם הגדירו בחוברת 'תורת ניהול היער בישראל' ¹ראה ניהול יער בר-קיימא הלכה למעשה סעי' 2: פתיחת היער. כחלק מניהול נכון ותקין של יער. וכך גם כן פרסמו ב'כאן סקרנים':

בהרצאתנו ייעור ונטיעת עצי סרק ביהדות ביארנו את החשיבות שיש בנטיעת עצים אפילו עצי סרק בארץ ישראל. במסקנת הדברים ציינו שמעבר לכך שאנו נדמים לבוראנו ומשפרים את המערכת האקולוגית בארץ ובעולם ישנם גם תועלות היוצאות מהנטיעה כחיזוק ירושת הארץ; חיזוק ההתיישבות; מקיימים בכך את מנהג אבותינו ומחנכים את הדור הצעיר.

אלא שעתה יש לדון האם מותר לעקור עצים אלו כאשר ישנה מטרה ותועלת בעקירתם כפי שכתבו ק.ק.ל בחוברת הנ"ל:

"פתיחת היער, בעיקר היער המחטני, באמצעות דילול העצים, מתן מרחב מחיה ראוי לעצי היער ומתן ביטוי לקומות היער הנמוכות יותר הכוללות מגוון מיני צמחים, לרבות עצים רחבי-עלים, מיני שיחים ועשבוניים; מניעת היווצרות של עומדי יער מחטני בצפיפות יתר, אם עקב נטיעה ואם עקב התחדשות טבעית, המתאפיינים במגוון נמוך, ברגישות ליובש ומחלות ובנטייה לשריפות"

תורת ניהול היער בישראל

איסור כריתת עצים בתורה

מצאנו בתורה איסור כריתה של עצי מאכל, עצי פרי, כמבואר בספר דברים, פרשת כי תצא אך לא של עצי סרק²דברים כ.:

"_^יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  
_^כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ"

התורה מלמדת אותנו שבעת הצורך כגון בעת מלחמה מותר לכרות עצי סרק בכדי להיעזר בעצים לערוך מלחמה ³כן היא שיטת הרמב''ם בהלכות מלכים פ''ו שמותר לקצוץ רק אילני סרק או אילני פרי לא מניבים כמבואר שם ואיסור השחתה של אילני פרי טובים נאמר אף בשעת מלחמה. וכן הוא בספורנו על התורה (שם). יתרה מזו דעת הרמב''ן על התורה (שם) וכך הוא ברש''י (ב''ק צא ע''א) שגם אילן מאכל מותר לקצוץ לצורך מלחמה ולא נאמר אילן סרק אלא להקדימו לאילן מאכל.. אמנם האם גם בצורך קטן יותר מעשיית מלחמה מותר לכרות עצי סרק? למסקנת ההלכה כותב הרמב"ם שמותר לקצוץ אילן סרק גם שאין לאדם צורך כל שהוא בעץ וכן היא מסקנת ההלכה:

^_ח אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו. שנאמר לא תשחית את עצה. וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים. או מפני שמזיק בשדה אחרים. או מפני שדמיו יקרים. לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

^_ט כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו. וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו. מותר לקוץ אותו. וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו רובע הקב זיתים. ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו.

רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים פ"ו

הערות:

1. ראה ניהול יער בר-קיימא הלכה למעשה סעי' 2: פתיחת היער.
2. דברים כ, יט-כ.
3. כן היא שיטת הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ו שמותר לקצוץ רק אילני סרק או אילני פרי לא מניבים כמבואר שם ואיסור השחתה של אילני פרי טובים נאמר אף בשעת מלחמה. וכן הוא בספורנו על התורה (שם). יתרה מזו דעת הרמב"ן על התורה (שם) וכך הוא ברש"י (ב"ק צא ע"א) שגם אילן מאכל מותר לקצוץ לצורך מלחמה ולא נאמר אילן סרק אלא להקדימו לאילן מאכל.

קישורים:

מקורות נוספים:

פניני הלכה – עצי פרי ובל תשחית.

הרב חיים דוד הלוי, 'בדין קציצת עצי סרק'.

לקריאות והרחבות נוספות:

תורת ניהול היער בישראל: דילול יער מחטני ק.ק.ל, תש"פ (2020).

תורת ניהול היער בישראל: מדיניות והנחיות לתכנון וממשק היער. ק.ק.ל, תשע"ד (2014).

הפוסט דילול עצים ביערות ארץ ישראל הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.

"הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, ושיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל, ומועלין בהן.

(יומא ה, ו)

פרט זה "נמכרין לגננין לזבל" המופיע במשנה מבטא במידה מסוימת את רעיון המחזור של שימוש חוזר וניצול המשאבים באופן מיטבי ללא השארת פסולת. תהליך זה נקרא בימינו קומפוסטציה או בעברית דְּשוֹנֶת.

מכאן ניתן ללמוד שחשיבת המחזור בניצול החומרים בצורה היעילה והמושכלת ביותר נמצא בבסיס היהדות עוד מקדם וממנה ניתן ללמוד על כל פעולות המחזור שנוקטים בימינו לפי צורך הזמן והמקום.

יש לך מה להוסיף, כתוב לנו

קישורים:

דְּשוֹנֶת – באתר ויקיפדיה

מקורות נוספים:

הפוסט מה לומדים מבית המקדש על מחזור הופיע לראשונה ב-הבינה היהודית Jewish intelligence.